בישראל ובמדינות אחרות מתבצעת משנות השמונים של המאה העשרים, רפורמה של העברת טיפולים אמבולטוריים מבית החולים לקהילה. הרפורמה מתאפינת בהעברת שירותי בריאות ממרפאות חוץ וחדרי ניתוח של בתי החולים למרפאות בקהילה.

שיקולים כלכליים הם הכוח המניע העיקרי של הרופורמה, אך גם גורמים כמו חוסר במיטות אישפוז, תורים ארוכים, התקדמות רפואית ותחרות בין קופות החולים השונות בעקבות החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, משחקים תפקיד.

במסגרת המחקר, שנועד לבחון את העמדות השונות של חולים ואנשי צוות כלפי הרפורמה, במספר מרפאות המייצגות היבטים שונים של הטיפול הרפואי האמבולטורי, הן בבית החולים והן בקהילה, חולקו שאלונים לחולים לאנשי הצוות, ב-8 מרפאות בקהילה, בשלוש הערים הגדולות בהן מבוצעים ניתוחים. כמו כן, החוקרים סקרו 8 מרפאות חוץ של 3 בתי חולים, הממוקמות באותן ערים, ומבוצעים בהן ניתוחים דומים.

בסקר השתתפו סה”כ כאלף חולים, ו-78 חברי צוות במרפאות הקהילה וביחידות אמבולטורית מקבילות בבתי חולים.

מהתוצאות עולה כי 49% מהמטופלים במרפאות חוץ, ו-60% מהמטופלים במרפאות קהילה, היו מעוניינים לקבל את הטיפול באותו מקום. 82% מהחולים היו מרוצים או מרוצים מאוד מהטיפול שקיבלו. החוקרים מציינים כי הכרת הרופא המטפל בחולה היא גורם משמעותי להעדפת מקום קבלת הטיפול.

קבלת טיפול דומה באותו מקום בעבר, מחלה כרונית ברקע, מין החולה, גילו או מצבי המשפחתי והטיפול שניתן לחולה, לא השפיעו על מידת ההעדפה של מקום קבלת הטיפול.

התוצאות הצביעו על הבדלים בין אנשי הצוות והחולים בדירוג הגורמים המשפיעים על העדפת מיקום הטיפול. נראה כי החולים מאמינים כי בית החולים הוא המקום הטוב ביותר לקבל את הטיפול, במקרים של סיבוכים. כמו כן, לדעתם, הרופאים בבתי החולים מיומנים יותר.

החוקרים מסכמים וכותבים כי יש לקחת בחשבון את הגורמים שעשויים לשפר את שביעות הרצון של החולים מהמקום אליו יישלחו לקבלת הטיפול. ההבדל בין אנשי הצוות והחולים מדגיש את חשיבות בדיקת עמדות החולים עצמם בעת קביעת העדפות לקביעת מיקום הטיפול.

“הרפואה”, 143: ג’ (מרס 2004), עמ’ 192-196