בשנת 1996 הוחל חוק זכויות החולה, הקובע את זכויות המטופל במערכת הבריאות, ואת חובות המטפל כלפיו. החוק מדריך בנושא תקשורת בין רופאים ומטופלים, ומגדיר את דפוסי יחסי הגומלין הרצויים.

מחקר שנערך בישראל נועד לבחון את מידת ההיכרות של הרופא הראשוני עם סעיפי חוק זכויות החולה, ואת השפעות החוק על העבודה היומיומית של הרופא, ועל מערכת היחסים שבין הרופא והחולה.

מהתוצאות עולה כי רופאים ראשוניים בתפקידי מנהלי מרפאות, או בקרת איכות, הכירו טוב יותר את החוק ואת סעיפיו, כמו גם רפאים מומחים יותר, בהשוואה לרופאים שאינם מומחים. החוק הביא לשינויים בהרגלי העבודה של הרופאים, במיוחד בקרב הרופאים המכירים את החוק. באופן כללי, רופאים שהכירו את סעיפי החוק טענו כי הפיקו ממנו תועלת, וכי מדובר בכלי חשוב במסגרת עבודתם היומיומית.

אולם, החוק עורר גם את חששם של רופאים רבים מפני פגיעה במעמדם ואיום בהליכים משפטיים. החשש גדול בעיקר ברופאים שאינם מכירים את החוק על בוריו. מאחר שקיימים בחוק סעיפים הקשים לישום, דוגמאת נושא ההסכמה מדעת, יש לשקול לערוך שינויים ותיקונים בחוק.

מתוך האגף לכלכלת בריאות, משרד הבריאות, ירושלים 2002, 40 עמ’, בשיתוף עם הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ועם מינהל רפואה במשרד הבריאות