חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי הביא לשינוי ושיפור מתן שירותי הבריאות בישראל והנגישות אליהם לכלל האוכלוסיה. לפני החלת החוק, הנגישות ומתן שירותי בריאות לא היו שיוויוניים. אולם, בשל מדיניות ממשלות ישראל, ולאור ארגון וניהול ליקויים, התרחבו הפערים. בנוסף, העליה בשיעורי המבוטחים במסגרות ביטוח משלים והשתתפות עצמית, עם עליה במחירי השירותים לאזרח, החריפו את התפלגות הצריכה ויכולתן של קבוצות חלשות להתמודד עם העלויות ועם מצבי בריאות קשים.

מאמר של המרכז לחקר המדיניות החברתית בשנת 2003, העלה מספר המלצות לשיפור המצב, וביניהם, לבטל את השתתפות הציבור בתשלומים הקשורים לסל הבסיסי בהתאם להמלצות וועדת אמוראי, להפוך את הביטוחים המשלימים לביטוח חובה שיוויוני יותר, לשפר את הקצאת המשאבים, למנוע את הרחבת שירותי רפואה פרטיים, להקים פרויקטים מיוחדים לטיפול בבעיות בריאותיות מיוחדות, לקדם תשתיות לשיפור הנגישות לשירותים של אוכלוסיות חלשות ולתמרץ רופאים לעבוד בפריפריה.

מתוך המרכז לחקר המדיניות החברתית בישראל, ירושלים 2003, 32 עמ’