בעשורים האחרונים התחזקה ההכרה בכך שטיפול במסגרת אישפוז אינו הטיפול המומלץ בחולים סופניים, בין השאר בשל רצונם של החולים למות בביתם, אך מצד שני, הטיפול בבית מהווה נטל כבד לבני המשפחה.

מחקר חדש מישראל נועד לבחון את השפעת שתי מסגרות שירותי בריאות על ההתנסות של המטפלים העיקריים עם חווית המוות של החולה בביתו, ולבדוק את עמדות המטפלים הללו באשר להתנהגות הצוות הרפואי.

במסגרת המחקר, החוקרים שהוו בין שתי קבוצות מטפלים אחת טיפלה בבן המשפחה במסגרת של הוספיס-בית, והשניה טיפלה בבן המשפחה במסגרת של מרפאה קהילתית בשילוב עם בית חולים.

במחקר השתתפו 159 מטפלים בחולי סרטן (76 ממסגרת הוספיס-בית, 83 ממסגרת בית חולים).

מהתוצאות עולה כי מטפלי הוספיס-בית ראו את חווית המוות באור חיובי יותר, מאשר המטפלים בבית החולים. בנוסף, שיעור גבוה מהמטפלים בחולים בהוספיס-בית ציין כי היה חוזר על הטיפול כפי שהתבצע ע”י הצוות הרפואי, לעומת שיעור נמוך בהרבה מהמטפלים במסגרת בית החולים. יתרה מזאת, מטפלי הוספיס-בית נתנו הערכות חיוביות יותר כלפי אנשי הצוות הרפואי.

לאור הממצאים, החוקרים ממליצים להרחיב את השרות של הוספיס-בית לאזורים נוספים בישראל, וכן לבנות תוכניות הדרכה והשתלמויות המיועדות לאנשי מקצועות הרפואה, להשגת איכות החיים הטובה ביותר האפשרית לחולה ולבני משפחתו.

“גרונטולוגיה”, ל”ב: 1 (2005), עמ’ 107-121