רפואה מרחוק היא מערכת המשתמשת באמצעי טכנולוגיה הכוללים טלפון, טלויזיה, וידיאו ומחשב, במטרה לספק שירותים רפואיים למרחקים.

מחקר חדש שנערך בישראל נועד לבחון את נכונות הרופאים להשתמש בשירותי רפואה מרחוק, ולבחון את הגורמים המשפיעים על הנכונות לשימוש בשירותים אלו. החוקרים ערכו סקר טלפוני שכלל 514 רופאי משפחה שנבחרו באקראי (65% היענות). החוקרים בחנו את נכונות השימוש בשלושה סוגים של רפואה למרחק (טלפון, מחשב ווידיאו אינטראקטיבי), בנוגע לשני סוגים של שרותים (ייעוץ אבחנתי וייעוץ טיפולי/תרופתי). כמו כן, החוקרים ביררו את עמדות החולים בנושאי טלרפואה, יחס רופא/חולה, שביעות הרצון משירותי הבריאות המסורתיים, חרדה מתחום הטכנולוגיה, ידע בתחום טלרפואה והשימוש בכלי זה.

מהממצאים עולה כי נכונותם של הרופאים להשתמש בטלרפואה היתה בינונית בלבד, והם הביעו נכונות גבוהה יותר לשימוש במערכות מתקדמות יותר מאשר במערכות פשוטות. המנבאים החזקים ביותר לנכונות השימוש במערכת מצד הרופאים היו עמדות הרופאים בנוגע לרפואה, ועמדותיהם בנוגע ליחסי רופא/חולה. כמו כן, רמת הידע בנושא טלרפואה היתה נמוכה.

החוקרים מסכמים וכותבים כי בכדי להרחיב ולעודד את השימוש בטלרפואה, יש לפתח תכניות חינוך והדרכה בנושא, שיינתנו לאנשי המקצוע, שהם המספקים העיקריים של שירותים אלו. החוקרים ממליצים להרחיב את הדיון לקראת קביעת מנגנוני זכאות לקבלת שירותים רפואיים באמצעות טלרפואה.

מתוך המכון הלאומי לחקר שרותי הבריאות ומדיניות הבריאות