קיימת שונות רבה בין רופאים בכל הקשור לנכונתם לחשוף טעויות רפואיות, בלא קשר לרשלנות רפואית. לדברי החוקרים, רופאים צריכים להכיר בעובדה שנכון להיום, קיים פער גדול בין ציפיות החולים לגילוי נאות של כל הפרטים והסבר על הטיפול הקיים, ומקצוע הרפואה צריך לשאוף ולשקול אילו ממדים בתרבות הרפואה מעכבים ועוצרים את השקיפות במקצוע.

במחקר החדש סקרו החוקרים 2637 רופאים בארה”ב ובקנדה במטרה להבין כיצד הם ידווחו על טעויות רפואיות למטופלים  ב-1 מ-4 תסריטים המדמים טעויות חמורות.

למרות שלמעלה מ-80% מהרופאים ראו בטעויות שנעשו שגיאה חמורה, והאמינו כי הרופא צריך להיות האחראי העיקרי לטעות, רק 65% טענו שהם יחשפו בוודאות את הטעות בפניי החולה. 29% טענו שהם ככל הנראה ישתפו את החולה בטעות ו-4% טענו שהם יחשפו את השגיאה רק במידה והחולה ישאל. 1% מהמשתתפים טענו שללא ספק הם לא יחשפו את השגיאה בפני החולה.

42% מהרופאים הבטיחו שישתמשו במונח “טעות” כאשר יחשפו בפני החולה את השגיאה שנעשתה, בעוד ש-56% יזכירו את התוצאה השלילית, אך לא את השגיאה. רק מעט יותר ממחצית הרופאים יימסרו למטופל מידע ספציפי באשר לסיבה לטעות.

החוקרים לא מצאו הבדל בין חשיפת השגיאות מצד רופאים מקנדה לעומת רופאים מארה”ב.

העובדה שהגישות של רופאים מקנדה ומארה”ב חוצה גבולות, מעידה כי התפיסות כנראה קשורות בנורמות, בערכים ובמנהגים שהם חלק ממקצוע הרפואה.

החוקרים מסכמים וכותבים כי רופאים צריכים להכיר בכך שנושא גילוי נאות מצוי בחיתוליו, וכי צפויים שינויים מהירים במהלך 3-5 השנים הקרובות. עם הזמן, תשתפר ההבנה באשר למידע אותו מבקשים המטופלים בנושא בשורות רעות, והטיפול הקליני ישתנה באופן דרמטי. החוקרים מצפים לשינוי דומה בנושא חשיפת טעויות רפואיות מזיקות למטופלים.

Arch Intern Med 2006;166:1585-1593,1605-1611.

לידיעה במדסקייפ