במסגרת לימודי הרפואה יש להכין את הסטודנטים לצורות הטיפול בעתיד. עם זאת, הכנה זו אינה מספקת להתמודד עם הבעיה השכיחה ביותר ברפואה מחלות כרוניות. במחקר חדש ביקשו החוקרים לבחון מה עושה חולה כרוני מסוים למעניין בעיניו של סטודנט לרפואה, מה הידע שהפיקו הסטודנטים מתכנית ספציפית בה נחשפו לחולים כרוניים 4 פעמים ב-8 חודשים ומה למדו מהחולים.

במחקר השתתפו 240 סטודנטים לרפואה בשנה השלישית ללימודיהם, 89 מהם מילאו שאלון בתחילת ובסיום התכנית. הנושאים כללו את מאפייני החולה האידיאלי, Ideal Physician Questionnaire, ומספר שאלות באשר לידע הצפוי והידע המעשי שמפיק הסטודנט מהחולה.

מהתוצאות עולה כי הסטודנטים העדיפו חולים שהציגו תסמינים ברורים והיו במגע תכוף עם מומחים במערכת הבריאות במהלך התכנית. הידע שהפיקו הסטודנטים מהחולה היה מועט בהשוואה לצפי של הסטודנטים בתחילת התכנית. תוספת דידקטית שנתפסה בעיניי הסטודנט כמעטה נבעה בעיקר מציפיות נמוכות להפקת ידע מהחולה בתחילת התכנית, גישה הממוקדת ברופא ואי-התאמה בולטת בין ציפיות הסטודנט מחולה אידיאלי ובין החולה האמיתי שניצב מולו.

תוכניות המכוונות לחשוף סטודנטים לרפואה לחולים כרונים מתמקדות בבחירת חולים השונים מאוד מהאוכלוסיה הבריאה. בנוסף, מידע ריאליסטי על סוגי החולים עימם צפוי הסטודנט לבוא במגע עשוי לסייע לסטודנט להעריך את הידע שניתן להפיק מחולים אלו.

Med Educ.  2006; 40(8):787-91

לידיעה במדסקייפ

הערת מערכת:

בשנים האחרונות קיימת בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת”א תכנית במסגרת מדעי ההתנהגות, בה נחשפים הסטודנטים בשנה השניה ללימודיהם לחולים כרוניים במגוון מחלות ומלווים אותם בנקודות מפגש שונות, החל מהמסגרת המשפחתית, החברתית והרפואית, כאשר המטרה מאחורי התוכנית היא לחשוף את הסטודנט המצוי בראשית דרכו לאופן תפיסת המחלה ע”י החולה עצמו, ויזכה למשך תקופה מסוימת לראות את המחלה בעיני החולה, בטרם יתפוס את עמדת הרופא ויראה את המחלה שלפניו ולא את החולה.