בדף הפייסבוק של האיגוד לרפואה פנימית מוצגים כעת פוסטים של מנהלי מחלקות ורופאים המשתפים מתחושותיהם:

לפניכם הפוסט “ממש לא תם הטקס”! פרופ’ אבישי אליס, יו”ר האיגוד לרפואה פנימית (בתמונה):

“ההתמקדות האובססיבית בקורונה – היא עוול לציבור המטופלים שלנו ועוול גם לצוותי הרפואה במחלקות.
ייתכן שגל הקורונה הנוכחי יורד, אבל העומסים בבתי החולים ובעיקר במחלקות הפנימיות כבדים מנשוא, ואנו הפנימאים מתקשים לראות את האור באופק.

הקורונה אינה המחלה היחידה, על אף שהפכה ל”בת המועדפת” של מערכת הבריאות.

התחלואה בימים אלו כבדה. תחלואת החורף השגרתית: השפעת, תחלואת הריאות, תחלואת הסוכרת, הלב, האונקולוגיה ואחרות – בשיא.
אחרי שנתיים של קורונה, מגיעים אלינו למחלקות הפנימיות, חולים במצבים רפואיים חמורים, לאחר שחלקם הזניחו את בריאותם והתרחקו מבתי החולים.
אנחנו מאוכזבים מהמערכת, מהממשלה הקודמת ומהממשלה הנוכחית, מכך שלא נוספה ולו מיטת אשפוז אחת בשנים האחרונות במחלקות הפנימיות, וחולים רבים אצלנו עדיין נמצאים במסדרונות.
אנחנו המשחררים מאשפוז הכי מהירים במערב, וכשיחשפו נתוני האשפוזים והשחרורים אצלנו במחלקות, אפשר יהיה לגלות כי המערכת נכנסה לטרללת.

ידידי ד”ר אייל בראון מרמב”ם, שאמור היה לחגוג היום בשמחה, יום הולדת עשור לייסוד מחלקתו הפנימית, מדבר על לאות ועצבות. ואכן, הדיונים האינסופיים באולפנים על דרך ניהול הקורונה, מסיטים מהעיקר: מהמשבר המתמשך במערכת.

אנחנו כבר עובדים על אוטומט לטפל בחולי הקורונה, אבל אולי לא פחות קשה מכך, מאותגרים מול נחשולי הצונאמי של התחלואה השגרתית במחלקות וזו לגמרי מלחמת התשה.

אנו קרובים לגבול קצה הסבלנות שלנו במאבק על תקנים, על מיטות אשפוז, על ציוד רפואי למחלקות ועל תקציבים שהובטחו בחוק ואבדו בדרך.

אין עבורנו הפנימאים אור באופק, למרות שאנו משופעים בהבטחות אופטימיות, שבינתיים לא מתממשות לכדי תקציבים ומימוש סעיפים בדו”ח לשיפור הרפואה הפנימית (דו”ח טור כספא)”.

מלחמת התשה!

קישור לדף הפייסבוק:  https://www.facebook.com/Israelsocietyofinternalmedicine

הקורונה שלי: אייל בראון

“כמנהל מחלקה פנימית- אחרי שנתיים של קורונה, אני בעיקר פסימי: עייפתי קצת מהויכוחים על אופי ניהול המאבק בנגיף.

השבועות האחרונים הותירו אותי פשוט עייף ועצוב: עוד פעם עבודה מסביב לשעון להקים בין לילה עוד מחלקה, עם עוד טור תורנים וכוננים, שרובם כבר שחוקים לחלוטין: רק חיוך עצוב ואוטומט של קצת יאוש -אבל ההתגייסות כמו תמיד.

אני לא דואג מהקורונה- אותה ננצח: אבל אני דואג לעתיד הרפואה הפנימית, זו שמחזיקה על כתפיה את הנטל הגדול ביותר של הטיפול בחולים המורכבים ביותר, בשעות המכריעות במאבק על חייהם: זו שלוקחת את הנתח הגדול ביותר בהכשרת הדור הצעיר של הסטודנטים והמתמחים, שיטפלו בכולם ביום מהימים.

אני שומע יותר ויותר על רופאים בכירים בפנימיות, שהתייאשו ומחפשים אלטרנטיבות (ולרובנו, הפנימאים ,יש התמחות “על”, בה החיים בדרך כלל נוחים ופשוטים, ולעיתים קרובות מתגמלים יותר). אני שומע אפילו על מנהלי מחלקות פנימיות מהטובים ביותר (בהם גם מי שמוכרים ממובילי המאבק בקורונה וכמובילי המאבק לשיפור המצב ברפואה הפנימית), שמתכננים לעזוב את שורותינו בשנים הקרובות, גם כי שום דבר ממסקנות ועדת טור כספא לשיפור המצב הרפואה הפנימית לא מומש. רובנו כבר סקפטיים אם משהו ימומש.

ד”ר אייל בראון הוא מנהל פנימית ח’, הקריה הרפואית רמב”ם, 25 שנים רופא, מהן עשור בדיוק מנהל מחלקה פנימית

“אמרתי לכם”

הקורונה בעיניים שלי: אבישי אליס

“למגפת הקורונה פנים רבות: רפואית, חברתית, כלכלית, סוציולוגית…
זו המגפה הראשונה בעידן תקשורת ההמונים, המשפיעה על אמון הציבור והתנהגותו.
זו מגפה בה למדנו הרופאים כיצד לנהל מחלה לא מוכרת , הנושפת בעורפנו.

אך ישנה חווית קורונה שייחודית לי, בכובעי כיו”ר האיגוד לרפואה פנימית. אסכם אותה בשתי מילים “אמרתי לכם….”

אמרתי לכם שהרפואה הפנימית היא הבסיס עליו יושבת מערכת האשפוז, שהיא מקור למיטות אשפוז, לכוח אדם רפואי ולידע, וכי אין חשובה ממנה….

אמרתי זאת, עוד הרבה לפני הקורונה, כשיצאנו למאבק על מקומה המרכזי והראוי של “מלכת הרפואה” בזמן בו היא נתפסת כ”זקנה במסדרון”, במחלקות הסובלות ממחסור קשה בכוח אדם, בדימוי עצמי ירוד – בעיני העוסקים במקצוע, ובוודאי שבעיני מקבלי ההחלטות בבתיה”ח, במשרדי הבריאות והממשלה, ובציבור כולו.

לא כולם הבינו, חלק התנגדו, אפילו כשתוכנית הפעולה, מסקנות ועדת טור כספא, הונחה על השולחן.

והנה הגיעה המגפה, וכעוף החול התייצבנו בראש החזית, לטיפול בבלתי נודע, צוותי מחלקות פנימיות, כשבשיא, כ-40% מהמחלקות הפנימיות הוסבו למחלקות לטיפול בחולי המגפה, ורופאיהן מעבירים מידע וידע ברשת וואצאפ פנימית . קושי ההנשמה, והטיפול בחולים מורכבים, הפכו לפתע יתרון ייחודי בעולם.

עד היום, בא לצעוק: “אמרתי לכם…” זכרו והפנימו את חשיבות המחלקות הפנימיות [מה שלא תמיד קורה].

אך במקום לצעוק, אני ממשיך בכל דרך לדאוג שהמסר יחלחל בכל משרד ממשלתי ואצל כל איש ממשל: אנו חייבים מחלקות פנימיות חזקות, עם תפוסות ממוצעות וכוח אדם מלא ואיכותי.

מגפת הקורונה תעבור, אך עלינו להיות מוכנים לאירועים אחרים, שעוד יגיעו”.

—————————————————————————————–

פרופ’ אבישי אליס, מנהל מחלקה פנימית ט’ (במרכז הרפואי רבין /בלינסון), 33 שנים רופא, מהן 9 שנים מנהל מחלקה פנימית. עומד בראש האיגוד הישראלי לרפואה פנימית