הגדרת הסוכנות להגנת הסביבה (EPA או Environmental Protection Agency) להפחתת ריכוז ארסן במערכות מים ציבוריות הובילה למניעת מאות מקרי סרטן בכל שנה משנת 2006, השנה בה נכנס החוק לתוקפו, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Lancet Public Health.

החוקרים אספו נתונים משישה סקרי NHANES (National Health and Nutrition Examination Survey) בשנים 2003-2014, במטרה לקבוע אם ריכוז DMA (Dimethylarsinate), המטבוליט העיקרי של ארסן אינאורגני בבני אדם, ביחד עם רמות ארסן בשתן, במטרה לעקוב אחר חשיפה לארסן במי שתיה בקרב המשתתפים בסקר.

בשנת 2006, ה-EPA קבע כי הרמה המקסימאלית המותרת של ארסן במערכות מים ציבוריות הינה 10 מיקרוגרם/ליטר, לאחר שהרמה הקודמת עמדה על 50 מיקרוגרם/ליטר. עם זאת, הרשויות הציבוריות התירו מרווח זמן להפחתת רמות הארסן לסף החדש ולכן השינויים ברמת האוכלוסיה לא היו צפויים באופן מיידי.

החוקרים ערכו השוואה של ריכוז ארסן בשתן בקרב 14,127 משתתפים בסקר NHANES בשנים 2003-2004 (טרם החוק החדש) ובשנים 2013-2014 (לאחר החוק), לאחר שהניחו כי הרשויות הגיעו לסף החדש של 10 מיקרוגרם/ליטר במים.

הממוצע הגיאומטרי של ריכוז DMA ורמות ארסן כוללות בשתן נבחן בכל מחזור של שנתיים בקרב משתתפים שדיווחו כי שתו בעיקר מי ברז, כמו גם באלו שהתבססו בעיקר על מי באר או גשם כמקור למי השתיה.

הממוצע הגיאומטרי של ריכוז DMA בשתן בקרב משתתפים ששתו בעיקר מי ברז לא היה שונה בין השנים 2003-2004 ו-2009-2010. העדר השינוי שיקף בעיקר את העובדה כי נדרש לרשויות זמן לעמוד בהנחיות החדשות. עם זאת, בשנים 2011-2012 ו-2013-2014, הממוצע הגיאומטרי של DMA בשתן ירד מ-2.64 מיקרוגרם/ליטר ל-2.49 מיקרוגרם/ליטר.

מנגד, הממוצע הגיאומטרי של DMA בשתן עלה מעט מ-2.38 מק”ג/ליטר ל-2.59 מק”ג/ליטר בין הבדיקות בסקר בשנים 2003-2004 והבדיקות בשנים 2013-2014 בקרב משתתפים שדיווחו כי מי באר פרטית היו המקור העיקרי למי השתיה שלהם.  עם זאת, בקרב אלו שצרכו מים בעיקר מבאר פרטית, המגמה הכוללת לא הייתה מובהקת.

השינוי ברמות ארסן בשתן היה וריאבילי יותר בקרב משתתפים במים ממערכות ציבוריות ובאלו שהתבססו על מי באר פרטית, אך ירדו יותר בקרב משתתפים ששתו בעיקר מי ברז מהרמות שתועדו בסקרי NHANES מוקדמים יותר לרמות מאוחר יותר בשנים 2011-2012.

במאמר נפרד שפורסם בכתב העת Journal of the National Cancer Institute, החוקרים מצאו כי שיעורי התמותה עקב סרטן ריאות, שלפוחית שתן וכליות עקב חשיפה רבה לארסן היו גבוהים במשך שנים רבות. החוקרים דיווחו על ירידה בחשיפה לארסן בשנת 1970, כאשר ערים רבות הקפידו על הסרת ארסן.

בין 2001 עד 2010, ארבעה שנים לאחר מאמצים להפחתת חשיפה לארסן באנטופגסטה בגברים שהתגוררו באזור תועד סיכוי גבוה פי שלוש לתמותה עקב סרטן ריאות ושלפוחית, בהשוואה לגברים שהתגוררו באזורים אחרים בצ’ילה. בקרב נשים באזור תועד סיכוי גבוה כפליים לתמותה עקב סרטן ראות וסיכוי גבוה כמעט פי חמש לתמותה עקב סרטן שלפוחית שתן, בהשוואה לאלו שהתגוררו באזורים אחרים בצ’ילה באותה תקופת זמן.

התמותה עקב סרטן כליות הייתה גבוהה כמעט כפליים בגברים ובנשים שנחשפו לרמות גבוהות של ארסן 40 שנים לאחר המאמצים להפחתת כמות הארסן.

מחקר זה סיפק עדות ברורה לכך ששיעורי התמותה עקב ממאירויות של הריאות, שלפוחית וכליות נותרו מוגברות במשך עד 40 שנים לאחר הפסקת חשיפה רבה לארסן, עדות לזמן החביון הארוך מאוד.

Lancet Public Health. Published online October 22, 2017

לידיעה במדסקייפ