נעה גינזבורג, BSc

הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) ושתיית אלכוהול מרובה נפוצות בקרב ניצולי מתקפת הטרור במגדלי התאומים בניו יורק. מחקר חדש בחן את התופעות הללו בעשור שלאחר האסון.היארעות של PTSD וצריכת יתר של אלכוהול גבוהה משמעותית בקרב ניצולי האסון שהיו באחד ממגדלי הסחר העולמי, אפילו בהשוואה לעדים לאסון שהיו ברחוב בעת האירוע או חיו/עבדו ברחובות הסמוכים. הסיכוי היה אף גבוה יותר אצל ניצולים שנפצעו במהלך האסון. לדברי החוקרים, חשוב לנטר את הבריאות הנפשית ואת אפשרות השימוש בחומרים ממכרים בניצולי אירועי טרור או אירועים חמורים אחרים.

באירוע הטרור במגדלי הסחר העולמי בניו יורק נהרגו כמעט 3000 אנשים. כ-69 אלף אנשים שרדו, מתוכם 17,400 שהו בבניני התאומים במהלך ההתקפה.  העוקבה שבחנו החוקרים כללה 71,431 אנשים שנחשפו באופן ישיר לאירועים בספטמבר 2001  ובהם הם מנטרים נתונים הקשורים לבריאות הפיזית והנפשית של המטופלים, מעקב שאמור לארוך כ-20 שנה. בין המשתתפים במחקר היו עובדי חילוץ והצלה, מתנדבים, תושבי האזור ועוברי אורח, תלמידי וצוותים מבתי ספר בסביבה ועוד. השלב הראשון של המחקר התקיים בין 2003-4 וכלל 68,802 מבוגרים (מכונה W1). השלב השני התקיים בין 2006-2007 וכלל 46,612 משתתפים (מכונה W2). השלב השלישי, W3, התקיים בין 2011-2 וכלל 43,134 משתתפים. במחקר הנוכחי בחרו החוקרים כמעט 7700 משתתפים מבוגרים שאינם עובדי חילוץ והצלה שהשתתפו בשלושת הסקרים הראשונים ונכחו בעת האסון באחד מהבנינים של מרכז הסחר העולמי (WTC, כ-25% מהם) או בבנין סמוך שנפגע (כ-32%) , השאר היו ברחוב סמוך בעת האסון באותו הבוקר. לדברי החוקרים, לא היו פערים בין הקבוצות בגילאים; במגדלים עצמם שהו יותר גברים מנשים ורובם היו לבנים בעליה הכנסה גבוהה (בשנת 2010).

בהשוואה לאנשים שהיו ברחוב בעת האסון החוקרים מצאו כי הסיכוי להפצע בזמן האירוע היה גבוה יותר פי 3 בקרב אלו ששהו במגדלי הסחר העולמי עצמם (עם יחס סיכויים מותאם של 3.4). ביחס לשוהים בבנינים אחרים באזור היחס עמד על 1.4. הסיכוי לראות באופן אישי אירוע חמור מאד (כמו למשל בריחה מענן אבק וחלקיקים ברחוב, אנשים קופצים או נופלים מהמגדל, את ההתנגשות של המטוסים עצמם) היה גבוה יותר עבור האנשים ששהו במגדלים אחרים בסמוך (יחס סיכוים מותאם 1.8). כמו כן מציינים החוקרים כי הניצולים ממרכז הסחר העולמי היו גם בעלי סיכוי גבוה ב-60% לאבד את עבודתם בהשוואה לאלו שהיו ברחוב בעת האסון. עבור השכנים לאסון, אלו שעבדו במגדלים סמוכים, היתה סבירות גבוהה מאד להכיר או להיות בקשר עסקי עם אנשים שנהרגו במהלכו.

כדי לאבחן PTSD החוקרים השתמשו בצ’ק ליסט שכלל שאלות לגבי סימפטומים פסיכולוגים שחו המטופלים לאחר האסון, ובמיוחד ב-30 יום שקדמו לתחילת מעקב W3. לדברי החוקרים, הם מצאו יחס דומה של מטופלים עם PTSD שהופיעה בפעם הראשונה בשלב W3, 4.5% בקרב ניצולי מרכז הסחר והבנינים הסמוכים, 4.1% באוכלוסיה ששהתה ברחוב. החוקרים מצאו כי לניצולים ששהו במגדלי הסחר העולמי היה סיכוי גבוה לסבול מפוסט טראומה (יחס סיכויים מותאם 1.3) וכן סיכוי גבוה ב-50% בהשוואה לאנשים שהיו ברחוב לצריכת יתר של אלכוהול (כלומר, למעלה מחמישה  משקאות לגבר, 4 לנשים בעת אירוע יחיד). הסיכוי לסבול מ-PTSD היה גבוה במיוחד בקרב אלה שהיו ב-WTC ונפצעו במהלך האסון, עם יחס סיכויים מותאם של 3.2. בקרב אלו שהיו בבנינים סמוכים, אצל מי שלצערו חזה ב-3 אירועים חמורים או יותר ,היה סיכון גבוה לסבול מפוסט טראומה (2.7) וכן לשתיה מרובה בהשוואה לאלו שלא צפו באירועים כאלה. למעשה, אלו שהיו עדים לאירועים חמורים היו בעלי הסיכוי הגבוה ביותר לשתות לשוכרה בצורה מוגזמת בהשוואה לכל הקבוצות.

לדברי החוקרים, חשוב להבין את ההשפעה של חשיפה לאירועים טראומתיים ומצלקים כאלה על הנטיה לשתיית יתר של אלכוהול. הבנה כזו עשויה לשפר את הדרכים בה מטפלים הצוותים הרפואיים בניצולי אסונות בטווח הארוך. הם מוסיפים כי בדיקות סקר לצריכת אלכוהול וכן לתמיכה הנפשית בניצולים לאחר אסון חמור, צריכות להתנהל באופן רצוף גם אם מצבו הפסיכולוגי של הניצול נראה על פניו בסדר. החוקרים בחרו לציין כי ככל שהפינוי והחילוץ ממקום האסון היה מורכב יותר כך עלתה הנטיה של הניצולים לסבול מפוסט טראומה; הם מסכמים כי יש לבחון את הנהלים לטיפול בנפגעי אסונות ולשפר את ההתמודדות עם תופעות פסיכולוגיות בקרבם גם בטווח הארוך.

Am J Ind Med. 2016;59:742-751.Abstract