אדם החפץ לתרום לשיפוץ מחלקה בבית חולים, ויש ביכולתו לתרום למחלקה אחת מתוך שניים הזקוקים לשיפוץ – מחלקת טיפול נמרץ לטיפול בפגים, ומחלקה גריאטרית בה מטופלים אנשים מבוגרים. איזה מחלקה עליו להעדיף?

יהודי עשיר בעל חסד גדול הרגיל לתרום מכספו למטרות צדקה, פנה למכון לרפואה והלכה שע”י ‘יד שרה’ בשאלה:

בית חולים מסוים פנה אליו בבקשה שיתרום מכספו לצורך הרחבה ושיפוץ שתי מחלקות – מחלקת טפול נמרץ לפגים ומחלקת גריאטריה. יש ביכולתו כעת לתרום סכום שיספיק לשיפוץ מלא של אחת המחלקות הללו. שאלתו היא, איזו מחלקה עדיפה על פי ההלכה?

צדדי השאלה: האם מחלקת הפגים עדיפה מאחר שאם מצליחים הרופאים לרפא את הפגים חייהם מלאים וארוכים, ואילו במחלקה הגריאטרית מטופלים אנשים מבוגרים שאף אם יצליחו לרפאם הם יחיו מספר שנים מועטות יחסית. מאידך, יש סברא להעדיף דווקא את המחלקה הגריאטרית, שהרי יש מצווה מן התורה לכבד את הזקנים ולהיות להם לעזר, כמו שנאמר “מפני שיבה תקום והדרת פני זקן” [ויקרא יט, לב].

תשובה: ישנם כמה הבדלים הלכתיים בין אדם שהורג עובר שעדיין לא נולד, לבין אדם שהורג אדם חי, אף שהוא זקן מופלג:

א. ההורג אדם חי עובר על האיסור החמור “לא תרצח”, ועונשו במיתת בית-דין, ואילו ההורג עובר, אף שעובר על דין תורה של הריגה, מכל מקום אינו נענש במיתת בית-דין (עיין בסמ”ע חושן משפט סימן תכה).

ב. הבדל נוסף כותב ה”אגרות משה”, שעל איסור רציחה נאמר הכלל “ייהרג ואל יעבור”, וזה נאמר גם על הריגת אדם שמוגדר כ”טרפה” – חולה סופני, ואילו בהריגת עובר לא נאמר כלל זה.

ג. כמו כן בגמרא [מסכת יומא דף פה] מבואר, שמחללים שבת אפילו בשביל אדם שחייו “חיי שעה”, כלומר שהוא לא יחיה יותר ממספר שעות או ימים מועטים, שהתורה אמרה כלל – “וחי בהם” [ויקרא יח, ה], ולא שימות בהם, כלומר שהמצוות נדחות במצב של סכנת נפשות. מאידך, על הצלת עובר ברחם אמו רבים מהראשונים סוברים שאין לחלל את השבת אם אין סיכון ממשי לאמו, כך היא דעת הרמב”ן ועוד. אכן להלכה יש לחלל שבת אף על הצלת עובר, כדעת ספר הלכות גדולות (בה”ג), זאת מחמת הסברא שמוטב לחלל עליו שבת אחת כדי שישמור הרבה שבתות בעתיד לאחר שיגדל (עיין “משנה ברורה” סימן שכט בביאור הלכה).

יש הבדל מהותי בין עובר לאדם חי גם בבחינת המציאות, שהרי לעובר אין חיים עצמוניים וחייו תלויים לגמרי ברחם אמו, זאת בניגוד לאדם חי, שבדרך כלל חייו אינם תלויים באחרים. בנוסף, לאדם חי ישנה מעלה גם אם הוא נאלץ להיות תלוי בחסדי אחרים, מאחר שיש לו “חזקת חי”, כלומר שהוא חי חיים עצמיים לפני שנזקק לעזרה חיצונית, ולכן כל זמן שהוא לא מת יש לטפל בו ככל אדם, ואילו לעובר אין “חזקת חיים”, שמעולם הוא לא היה חי באופן עצמאי.

לפי זה, פג שנולד לדוגמא בחודש החמישי להריון, ומיד לאחר לידתו הכניסו אותו ל”אינקובאטור” תוך שהוא מונשם ומורדם, אף שיש לו אפשרות לשרוד עם התמיכה הניתנת לו מהמכשור הרפואי, הגדרתו ההלכתית היא כעובר שעדיין לא נולד, מאחר שהוא אינו מסוגל לשרוד באופן עצמאי ללא עזרת המכשירים, ממילא אין לו “חזקת חי”. 

מעתה נשוב לנידון שאלתנו: על פי כל האמור לעיל, בודאי שיש להקדים את המחלקה הגריאטרית למחלקת הפגים, שהרי הגדרתו ההלכתית של האדם המבוגר עדיפה על הפגים, שהזקנים המטופלים במחלקה הגריאטרית הינם ב”חזקת חיים”, מאחר שהייתה להם בעבר יכולת לחיות באופן עצמאי, ואילו הפגים אינם ב”חזקת חיים” עדיין, שהרי לא הייתה להם מעולם יכולת לחיות באופן עצמאי.

הכותב – הרב יעקב וינר שליט”א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות.

ניתן לפנות במייל (לחצו כאן בבקשה)