ב 19 ביוני 2011 כותב שורות אלה קרא להציב בראש סולם הדרישות את העלאת שכר היסוד של הרופאים בישראל.

בין היתר כתבתי:

הרפואה בישראל חולה ויש לתקן אותה מייד. לא יעזור פלסטר. חייבים לעשות טיפול שורש.  טיפול שורש יתאפשר רק ע”י הכפלת שכר היסוד של הרופאים.  לעמיתי הרופאים אני קורא מהלב – אל תדרשו תקנים, אל תדרשו בתי חולים נוספים, אל תדרשו קיצוץ תורנויות, אל תדרשו שבוע עבודה מקוצר.  כל אלה רק “פלסטרים” ואינם מרפאים את המחלה היסודית: שכר היסוד של הרופא נמוך ביותר ויש להכפילו אם לא לשלשו ומייד.  כל זה ישליך על מצב הרפואה בעתיד.  שכר יסוד גבוה יותר יעודד יותר רופאים להשאר בישראל, יעודד יותר רופאים לעבוד, יעודד יותר אזרחים לפנות למקצוע הרפואה. משכר היסוד נגזרים כל ההטבות והפנסיה בעת זיקנה.  כל החלטורות אינן במקום ואינן מאפשרות התעסקות במקצוע אותו למדנו הכי טוב לעזור לחלש, לעזור לחולה.  ואם לא נעשה זאת במהרה, המצב ילך ויחמיר.  ואין לנו ארץ אחרת.

לפני כשלושה ימים התבשרנו בכלי התקשורת על הישג גדול של ההסתדרות הרפואית בישראל: קבלת 1,000 תקנים במשך 3 השנים הבאות, קיצור מספר התורנויות של המתמחים ל 6 בלבד בחודש ומתן מענקים לרופאים שיעברו לפריפריה.  האם עלינו לשמוח? לדעתי כלל וכלל לא. השמחה מוקדמת מידי מהנימוקים הבאים:

א.      בישראל יש מחסור ברופאים ולכן הוספת תקנים בימים אלה לא תעזור לפתור בשנים הקרובות את עומס העבודה המוטל על מעט הרופאים בבתי החולים במרכז ולא כל שכן בפריפריה. לאור המחסור ברופאים, יש מחלקות בהן אין כלל מתמחים והמומחים הוותיקים נאלצים לבצע בעצמם את התורנויות תוך שחיקה אדירה פיזית ונפשית בתפקודם ובמעמדם. העליה של רופאים מרוסיה ומחבר העמים ירדה בשנים האחרונות באופן ניכר מחד גיסא, והתגמול הכספי לרופאים בישראל, מעמדם החברתי הנשחק, והעומס הפיזי והנפשי מאידך גיסא, גורמים לבוגרים הצעירים של בתי הספר לרפואה לעזוב את המקצוע לטובת חברות היי טק, מיזמים שונים כלכליים, חברות ביוטכנולוגיות ו/או לצאת למדינות המתגמלות טוב יותר את הרופאים.  מחסור חמור ברופאים מורגש על כן כמעט בכל מגזר בישראל, כולל בצה”ל.  הגיע המצב לידי כך שמקומות שונים מנסים “ליבא” רופאים מחו”ל.

ב.      קיצור מספר התורנויות הוא נושא בטיחותי וכלל לא רפואי. יש מקצועות שבהם יש הגבלה על מספר שעות העבודה על פי חוק, שכן מעבר לשעות אלה יש חשש כבד לאסון.  במקצועות כמו טיסה ונהיגה מסחרית, קיים חוק המגביל את שעות העבודה. אפילו בצה”ל מוגדרים על פי חוק מספר שעות שינה ביום. בארה”ב ובמדינות מתוקנות אחרות החלו בשנים האחרונות גם להגביל את שעות העבודה של הרופאים וכל עבודה מעבר לשעות אלה מהווה עבירה פלילית עם כל המשתמע, ובצדק רב. על כן הגבלת מספר התורנויות של המתמחים ל 6 בלבד בחודש הינה מעשה מבורך, אולם היה אמור כבר זמן רב להעשות ביוזמת משרד העבודה והרווחה ו/או משרד המשפטים בישראל. עם זאת, הורדת מספר התורנויות ל- 6 בלבד בחודש שוב יגרור אחריו מחסור חמור של רופאים במערכת, שכן כפי שציינתי קודם לכן, יש מחסור אמיתי ברופאים בישראל ולא יהיה כעת מי שיבצע תורנויות במחלקות האישפוז וביחידות.

ג.       קבלת מענקים לרופאים שיעברו לפריפריה הינו מס שפתיים שטרם גובש סופית, לא ברור מה התנאים לקבלתו וכמה שנים יתחייבו מקבלי המענק להשאר בפריפריה. האם מענקים אלה יעלו את מספר הרופאים בישראל? האם מענקים אלה יסייעו להשאיר במערכת הרפואית את אלה שחפצים לעזוב לטובת היי טק, חברות ביו טכנולוגיות או לעזוב לארצות המתגמלות את הרופאים כראוי? בספק רב.

יש לציין בסיפוק רב את תרומתם של המתמחים, לפחות בהעלאת המודעות של שביתת הרופאים לתודעה הציבורית ולקטליזטור של הרצון לסיים בהקדם את שביתת הרופאים הארוכה ביותר בתולדות המדינה.  עד לפני כשבועיים נראה היה ששביתת הרופאים נדחקת לקרן זוית. בעיקר כאשר התחילה התסיסה החברתית, “מחאת האוהלים” והדרישה “לצדק חברתי”.  כל אלה הורידו את שביתת הרופאים כמעט למחתרת עד שהמתמחים השמיעו קולם בפומבי והעלו אחת ולתמיד את נושא השכר בראש סדר העדיפות, כפי שראוי היה לעשות מלכתחילה. מה שהרופאים הוותיקים חששו לעשות בפומבי עשו המתמחים. מה שהרופאים חששו לאמר (ולדעתי בטעות) אולי כי שיערו שהציבור לא יאהב, זו הדרישה הלגיטימית לתגמול ראוי של הרופאים. יש לזכור שבעשור האחרון שכר הרופאים נשחק בהשוואה לסקטורים אחרים במשק. ולכן, כאשר המתמחים שמעו על “הבשורה”, שהרופאים והאוצר מסרו על פריצת דרך במגעים להסכם “היסטורי” וד”ר אידלמן שבר את שביתת הרעב , נדלקו הנורות האדומות והמתמחים יצאו באזהרה, שלא יהיו מוכנים להתפשר על שכר של פחות מ-50 שקלים לשעה. הגדילו לעשות המתמחים כשבא כוחם החל לחלק בבתי החולים את מכתבי ההתפטרות עליהם חתמו מבעוד מועד.

המתמחים אומרים בגלוי מה שהמומחים שומרים בלב: אם לא יעלו את שכר היסוד יגרם נזק גדול לרפואה בישראל. שכר יסוד ראוי הוא ערובה למוטיבציה של הרופאים להשאר במערכת , להחזרת רופאים לישראל, ולמניעת זליגת רופאים למקצועות אחרים. העלאת שכר היסוד תהווה אבן שואבת לרופאים להשאר במגזר הציבורי ומניעת הזליגה לרפואה הפרטית.  לדעתי המתמחים נקבו בשכר נמוך מידי ומבזה. 50 ש”ח לשעה נטו מקבלות היום עוזרות הבית בישראל באיזור המרכז. האם הגיע המצב שהמתמחים רוצים השוואת תנאים לעוזרות הבית? איני מזלזל כלל במקצוע נקיון הבית, אולם מצב זה אינו נסבל ואינו הוגן.

לצערינו, עקב דרישת המתמחים להעלאת השכר, קמו מספר אנשי ציבור, כולל עיתונאים, שהחלו לקרוא תיגר על החלטת המתמחים. הגיעו הדברים לידי כך, שהגב’ שרית רוזנבלום כתבה בעיתון “ידיעות אחרונות” ביום שישי 5.8.11 מאמר הנושא את הכותרת “עם האוכל בא התיאבון”. בין השאר כותבת הגב’ רוזנבלום: “רוב הדרישות המקוריות של המתמחים נענו, אבל הם רוצים יותר. מסמך “הקווים האדומים” שהפיצו שלשום מוכיח שעם האוכל בא התיאבון: עכשיו הם כבר מגבילים את תקופת ההסכם, דורשים שמומחים לא יבצעו תורנויות ומתעקשים על שכר התחלתי של 50 שקל לשעה”. אז תשובתי לגב’ רוזנבלום: אלה דרישות לגיטימיות לא רק של המתמחים, אלא גם של המומחים, גם אם לא יביעו זאת בפומבי. גם עו”ד לאחר שקיבל הסמכתו אינו רוצה לחזור ולבצע עבודה של מתמחה. גם טייס אינו רוצה לחזור ולבצע עבודה של פרח טייס. גם אחות אינה מעוניינת לבצע עבודה של תלמידה בבי”ס לאחיות. גם קונדיטור אינו מעוניין לבצע עבודה של עוזר טבח. ההמתמחות ברפואה נמשכת שנים רבות, יותר מכל מקצוע חופשי אחר. חלק מההיררכיה במקצוע הוא ככל שמתקדמים בוותק ההתמחות מקבלים יותר אחריות עד שעוברים מההתמחות למומחיות ומתחילים לבצע כוננויות. זה מצביע על סניוריטי, על אחריות יתר, על קידום במקצוע.  אין כל פסול בדרישת המתמחים.  הם רוצים, לאחר שנים של עבודה קשה בהתמחות, להגיע למומחיות וחלק מהמומחיות כולל גם הפסקת התורנויות. גם חייל בצה”ל שמגיע לקצונה לא מבצע יותר תורנויות מטבח כמו טירון.

לצערי, עד שהרופאים לא ישיגו העלאה הולמת ומשמעותית של שכר היסוד השביתה לא תסתיים.  ואם השביתה תסתיים ללא העלאה משמעותית של שכר היסוד, קרי: מעבר לשכר של עוזרת הבית, ירמס מקצוע הרפואה לפחות לעוד עשור.

הגיע הזמן שהרופאים לא יתביישו לדרוש שכר ההולם את הזמן שהשקיעו ללימוד המקצוע, הזמן שמקדישים למקצוע והאחריות על חיי אדם. רק שכר יסוד גבוה ימנע בסופו של יום את הרס הרפואה בישראל.

פרופ’ מיכאל שכטר

32 שנה רופא, 20 שנה רופא בכיר, מנהל שירות, 20 שנה בשירות הציבורי בישראל. 19 שנה בצה”ל. 10 שנים מתנדב בצה”ל.