מתוצאות שני מחקרים בשלב III, שהוצגו בכנס השנתי ה-26 של European Association of Urology עולה כי Mirabegron, הראשונה במשפחה חדשה של אגוניסטים לאדרנורצפטור Beta-3 לטיפול בחולים עם פעילות-יתר של שלפוחית השתן, מביאה לירידה משמעותית בהיארעות אי-נקיטת שתן ותכיפות במתן שתן.

עם מינונים של 50 ו-100 מ”ג, הניתנים פעם ביום, Mirabegron נמצאה עדיפה על פלסבו בטיפול בפעילות יתר של שלפוחית השתן, ונסבלה היטב בקרב המשתתפים במחקר. כמו כן, התרופה הדגימה פוטנציאל תרפויטי במשפחה חדשה זו של תרופות לטיפול בתסמונת הנ”ל.

שני המחקרים היו רב-מרכזיים, אקראיים, כפל סמיות עם קבוצות מקבילות ומבוקרי-פלסבו. מחקר אחד כלל 132 מרכזים בארצות הברית וקנדה והשני כלל 27 מדינות ברחבי אירופה ובאוסטרליה. כל המשתתפים סבלו מתסמינים של פעילות יתר של שלפוחית השתן במשך למעלה משלושה חודשים, עם תדירות ממוצעת של צורך תכוף במתן שתן למעלה מ-8 פעמים ב-24 שעות עם שלושה אירועי דחיפות במהלך שלושה ימים, עם או בלי אי-נקיטת שתן. חולים עם אי-נקיטת שתן על-רקע דחק לא נכללו במחקר, וכך גם אלו עם נפח שתן יומי של מעל 3 ליטר.

במחקר מצפון אמריקה, 1,329 משתתפים חולקו באקראי לטיפול בפלסבו או Mirabegron במינון 50 או 100 מ”ג, פעם ביום; במחקר מאירופה/אוסטרליה, אותה הקצאה שימשה לחלוקת 1,987 חולים, עם הוספת קבוצה שקיבלה טיפול חד-יומי ב-Tolterodine בשחרור-איטי, במינון של 4 מ”ג. כל הטיפולים ניתנו למשך 12 שבועות. המשתתפים מילאו יומן להערכת התסמינים במהלך 3 הימים לפני ההערכה הראשונית, ו-4, 8, 12 ו-30 ימים לאחר תום המחקר.

לשני המחקרים היו שני יעדי סיום עיקריים: השינוי מתחילת המחקר עד לביקור האחרון (12 שבועות) במספר אירועי אי-נקיטת שתן במהלך 24 שעות, והמספר הממוצע של אירועי תכיפות במתן שתן במהלך 24 שעות, בהשוואה לקבוצת הפלסבו. יעדי סיום משניים מרכזיים כללו שינוי מתחילת המחקר עד לביקור האחרון בנפח השתן הממוצע במהלך 24 שעות, שינוי מתחילת המחקר עד שבוע 4 במספר הממוצע של אירועי אי-נקיטת שתן במהלך 24 שעות ושינוי מתחילת המחקר עד לשבוע 4 במספר אירועי צורך תכוף במתן שתן במהלך 24 שעות.

במחקר מצפון אמריקה, מספר אירועי אי-נקיטת שתן במהלך 24 שעות ירד ב-1.13, 1.47 ו-1.63 בקבוצת הפלסבו, בקבוצת הטיפול ב- Mirabegron במינון 50 מ”ג ובקבוצת הטיפול ב- Mirabegron במינון של 100 מ”ג, בהתאמה. מספר אירועי צורך תכוף במתן שתן במהלך 24 שעות ירד ב-1.05, 1.66 ו-1.75, בהתאמה.

במחקר מאירופה/אוסטרליה, מספר אירועי אי-נקיטת שתן במהלך 24 שעות ירד ב-1.17, 1.57, 1.46 ו-1.27 בקבוצת הפלסבו, קבוצת הטיפול ב- Mirabegron במינון 50 מ”ג, קבוצת הטיפול ב- Mirabegron במינון 100 מ”ג וקבוצת Tolterodine, בהתאמה, בעוד שמספר אירועי צורך תכוף במתן שתן במהלך 24 שעות ירד ב-1.34, 1.93, 1.77 ו-1.59, בהתאמה.

באשר ליעדי הסיום המשניים, עדיפות מובהקת סטטיסטית במספר אירועי אי-נקיטת שתן וצורך תכוף במתן שתן תועדו לאחר ארבעה שבועות. ל- Mirabegron השפעה טובה והשפעה מוקדמת, קובעים החוקרים.

החוקרים מדגישים כי באשר לבטיחות הטיפול ב- Mirabegron, לא תועדו במהלך תקופת המחקר אירועים קרדיווסקולאריים בקבוצת המטופלים ב- Mirabegron שיעורי היארעות יתר לחץ דם היו דומים בין הקבוצות, ללא השפעה על מרווח QT.

שיעור תופעות הלוואי עקב הטיפול היה דומה מאוד בין קבוצת הפלסבו וקבוצת Mirabegron במינון של 50 מ”ג או 100 מ”ג, ועמד על 50.1%, 51.6% ו-49.6%, בהתאמה. במחקר מצפון אמריקה, יתר לחץ דם היה הסיבוך הנפוץ ביותר. במחקר מאירופה/אוסטרליה, שיעור תופעות הלוואי עקב הטיפול שניתן עמד על 43.3%, 42.8%, 40.1% ו-46.7% עם פלסבו, Mirabegron במינון 50 מ”ג, Mirabegron במינון 100 מ”ג ו-Tolterodine, בהתאמה.

במחקר מאירופה/אוסטרליה לא חלה עליה במספר תופעות הלוואי. בחולים שהפסיקו את הטיפול בשל תופעות לוואי, המספר היה קטן מאוד. אירועים לבביים היו דומים מאוד למחקר בצפון אמריקה. שכיחות יתר לחץ דם הייתה גבוהה יותר בקבוצת הפלסבו מאשר בקבוצות המטופלים ב- Mirabegron.

מתוך הכנס השנתי ה-26 של European Association of Urology

לידיעה במדסקייפ