מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון ספטמבר של ירחון Journal of the American College of Cardiology עולה כי התועלת שבשימוש בנוגדי טסיות עולה ככל הנראה על הסיכונים בטיפול בחולים עם מחלת כליות כרונית (Chronic Kidney Disease, CKD) ויתר לחץ דם.

החוקרים מסבירים כי עד כה לא היו ראיות ברורות לכך שהטיפול באספירין מועיל לאנשים המצויים בסיכון גבוה של מחלת לב ושבץ מוחי, לרבות אלו הסובלים ממחלת כליות כרונית. משום כך, נוצרה אי ודאות לגבי השאלה האם להמליץ על טיפול באספירין בהקשר זה.

עם זאת, על פי ניתוח מחודש של נתונים ממחקר ה-HOT אשר בוצע בהקצאה אקראית נראה שהשימוש באספירין עשוי להיות דרך יעילה לשפר את הבריאות של חולים עם מחלת כליות, אשר רבים מהם אינם יודעים אודותיה. בנוסף, אספירין הינו זול וזמין, מזכירים החוקרים.

בניתוח הנתונים נכלל מידע אודות 18,597 חולים עם יתר לחץ דם דיאסטולי אשר נטלו אספירין (במינון 75 מ”ג) או לחילופין תרופת דמה מדי יום למשך ארבע שנים בממוצע.

בתחילת המעקב, עמד קצב הסינון הגלומרולרי המשוער (eGFR) החציוני  על 73 ml/min/1.73m2, אולם 3,619 חולים הראו eGFR נמוך מ-60. על פי תוצאות הניתוח, 671 חולים סבלו מאירוע קרדיווסקולארי רציני אחד לכל הפחות (שבץ מוחי, אוטם לבבי או תמותה קרדיווסקולארית).

החוקרים מדווחים כי השימוש באספירין צמצם את הסיכון לאירועים אלו ב-9% בקרב חולים עם eGFR בסיסי של 60 ומעלה, ב-15% בקרב אלו עם eGFR שבין 45-59 וב-66% בקרב אלו עם eGFR נמוך מ-45. בנוסף, נמצא כי הטיפול באספירין צמצם את התמותה הכוללת בחולים עם התפקוד הכלייתי הירוד ביותר- וזאת ב-11% כאשר ה-eGFR היה בין 45-59 וב-49% כאשר היה מתחת ל-45.

החוקרים מוסיפים כי אירועי דמם משמעותיים היו שכיחים יותר עם eGFR נמוך, אולם מציינים כי ממצא זה לא הגיע לכדי מובהקות סטטיסטית. הם מעריכים כי עבור כל אלף בני אדם עם eGFR הנמוך מ-45 המטופלים למשך 3.8 שנים, ניתן למנוע 76 אירועים קרדיווסקולאריים רציניים ו-54 מקרי תמותה מכל סיבה שהיא, וזאת במחיר של 27 אירועי דמם מאג’וריים נוספים.

במאמר מערכת שפורסם באותו גיליון ואשר מתייחס לפרסום הדברים, טוען מומחה בתחום כי באם ניתן להוכיח שמנה יומית של אספירין עשויה למנוע אירועים אלו באנשים עם מחלת כליות כרונית, הרי שהמדובר יהיה בתועלת אדירה מאחר וחולים אלו מתים פעמים רבות כתוצאה ממחלה קרדיווסקולארית.

במחקר נוסף אשר פורסם בחודש שעבר בירחון American Journal of Kidney Disease, מציגים החוקרים גישה נוספת להורדת שיעור התמותה בחולים עם מחלת כליות כרונית. הם מדווחים כי גברים עם מחלת כליות כרונית אשר אינם תלויים בדיאליזה מרוויחים ככל הנראה כתוצאה מטיפול בקושרי זרחן, טיפול המשמש בקרב חולים הנעזרים בדיאליזה.

במחקר נכללו 1,188 גברים עם מחלת כליות כרונית בינונית עד קשה, מהם 344 טופלו בקושרי זרחן. החוקרים מציינים כי במהלך תקופת המעקב בת חציון של שלוש שנים, מתו 658 חולים.

לדברי החוקרים, הטיפול בקושרי זרחן היה קשור בשיעור תמותה נמוך משמעותית, עם יחס סיכון העומד על 0.61 עבור החולים המטופלים בתכשירים אלו.

החוקרים מוסיפים כי הטיפול לא נקשר בהתקדמות של מחלת הכליות הכרונית. לדבריהם, ממצאיהם מתייחסים בעיקר לקושרי הזרחן המבוססי-סידן, מאחר ומרבית החולים במחקרם זה קיבלו תכשירים מקבוצה זו. עם זאת, בהתבסס על המנגנונים המשוערים של פעילות התרופה האחראיים לקשרים שנצפו, הרי שיתכן וישנן השפעות דומות לתכשירים קושרי זרחן נוספים.

החוקרים מזכירים כי ממצאיהם תצפיתיים בלבד, ואולם מסכמים כי השלכתו העיקרית של המחקר הינה עידוד עריכתם של מחקרים הבוחנים את ההשפעה של קושרי זרחן על התמותה בקרב חולים עם מחלת כליות כרונית.

הערת מערכת: בהקשר למחקר זה נמליץ לעיין בנייר העמדה של האיגוד הקרדיולוגי הישראלי שפורסם לאחרונה בנושא של מקומו של אספירין במסגרת מניעה ראשונית.

J Am Coll Cardiol 2010

לידיעה במדסקייפ