מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות מחקר חדש שהוצג בכנס ה- European Society of Cardiology, עולה כי תהליך הסקר האירופאי לקרדיומיופתיה היפרטרופית (HCM – hypertrophic cardiomyopathy ) המבוסס על אק”ג באתלטים צעירים זקוק להערכה מחודשת. כמו כן יש לחשב מחדש את הקריטריונים המצריכים בירור נוסף, עפ”י סוג הפעילות הגופנית ועצימותה.

לדברי החוקרים, שינויי אק”ג הקשורים באימון גופני משתנים עפ”י סוג הספורט, ועל כן אין להשתמש באותן בדיקות סקר עבור כל ענפי הספורט.  גורמים פרטניים אשר עשויים להשפיע על שינויי אק”ג הינם מין וגזע.

החוקרים מסבירים כי קריטריוני הסקר האירופאים עבור אתלטים צעירים קשורים בשיעור גבוה מאוד של תוצאות חיוביות כוזבות, דבר המביא לכך שצעירים רבים מופנים לבדיקות נוספות מיותרות.  הם מוסיפים כי הקווים המנחים השתנו לאחרונה והביאו לצמצום תוצאות חיוביות כוזבות מ- 70% ל- 50%, וסבורים כי התחשבות במשתנים נוספים דוגמת ספורט, גזע ומין עשויים לשפר אחוזים אלו עוד יותר.

קווים מנחים לבדיקות סקר לאתלטים עבור מחלות לבביות אינם עקביים ברחבי העולם.  ה- American College of Cardiology וה- American Heart Association, לדוגמה, מגבילים בדיקות סקר לנטילת אנמנזה ובדיקה גופנית בלבד, בעוד שה- European Society of Cardiology וה- International Olympic Committee ממליצים על אק”ג במנוחה לזיהוי הפרעות לבביות.  באיטליה מבוצע אק”ג מדי שנה לאתלטים במקצועות תחרותיים מתחת לגיל 35.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה הערכת היכולת של בדיקות קרדיו-וסקולאריות לזהות סיכון למוות פתאומי עקב HCM, דיספלזית חדר ימין אריתמוגנית וקרדיומיופתיה מורחבת, תוך הבנת הקשר בין תוצאות אק”ג וסיכון קרדיו-וסקולארי אמיתי.

במסגרת המחקר נכללו 30 שחקני כדורגל מקצוענים בגיל ממוצע של 31 שנים.  כל הנבדקים היו בריאים עם היסטוריה של מרכיב דינמי גבוה באימוניהם.  הנבדקים עברו בדיקה קרדיו-וסקולארית מלאה ופרוצדורות סקר ל- HCM שכללו בדיקה גופנית, אנמנזה מפורטת, אק”ג, MRI ובדיקה גנטית.

מתוצאות המחקר עלה כי אק”ג הדגים תוצאות לא תקינות ב- 56% מן הנבדקים, ממצא שהיה מצריך את הנבדקים לעבור בירור נוסף עד לאבחנה.  לעומת זאת, בהתבסס על תוצאות MRI בלבד, אף לא אחד מן הנבדקים הראה עדות קלינית ל- HCM, וכולם הראו עובי דופן חדר שמאלי תקין, העדר תנועה סיסטולית קדמית של המסתם המיטרלי והעדר חסימת מוצא חדר שמאל.  יתרה מזאת, ניתוח גנטי לא הדגים עדות למוטציות בגנים אשר עשויים להוביל למחלה לבבית.

החוקרים מציינים כי רבים משינויי האק”ג המסווגים כבלתי תקינים הינם למעשה נורמאליים עבור הספורטאים הצעירים שנבדקו, אשר לאור אימוניהם, מופיעים שינויים פיזיולוגיים בלבבותיהם.  הם מוסיפים כי סוגי ספורט שונים יובילו לשינויים פיזיולוגיים קרדיו-וסקולאריים שונים.

מחקר נוסף שהוצג בכנס העלה כי חששות באשר לנזק לבבי כתוצאה מריצת מרתון, בעיקר ברצים מבוגרים יותר, אינם מבוססים.

במחקר זה נבדקו 167 רצים חובבניים בגיל ממוצע של 50 שנים, אשר השלימו לפחות מרתון אחד מלא בשנה שחלפה.  הנבדקים עברו בדיקות אק”ג ומדידות של תפקודי החדר השמאלי, סיסטוליים ודיאסטוליים; תפקוד סיסטולי של החדר הימני; ומרקרים לבביים, לפני ואחרי המירוץ ושוב לאחר שבועיים.

מן התוצאות עולה כי מיד לאחר סיום המרתון, הודגמו שינויים משמעותיים בתפקוד דיאסטולי ותפקוד חדר ימני באופן ספציפי.  שינויים אלו שככה”נ נבעו מטכיקרדיה והתייבשות במהלך המירוץ, שבו לנורמה תוך שבועיים.

בנוסף, 98 רצים (58.6%) הראו עלייה בטרופונין T ו/או ב- NT-proBNP (N-terminal pro-B-type natriuretic peptide) לאחר המירוץ, אולם שינויים אלו לא היו קשורים לרמת האימון, משך הריצה או פרמטרים באקו של אי ספיקת לב, וגם מדדים אלו שבו לנורמה לאחר שבועיים.

החוקרים הסיקו כי מדובר בעליות שככל הנראה נבעו משינויים פונקציונאליים בקרדיומיוציטים בעת ריצה ולא מנזק למיוקארד.

מתוך כנס ה- European Society of Cardiology, שנערך בשטוקהולם, שוודיה בספטמבר 2010.

לידיעה במדסקייפ