מאת ד”ר בן פודה שקד

תוצאות סקר חדש אשר נערך בידי ה-American Medical Association (AMA) מעידות כי למעלה מ-42% מרופאים נתבעו לדין בגין רשלנות רפואית בשלב זה או אחר של הקריירה, וכי למעלה מ-20% נתבעו פעמיים לפחות.

החוקרים מוסיפים כי עבור כל מאה רופאים, הוגשו בממוצע 95 תביעות, משמע כמעט תביעה אחת בממוצע לכל רופא. בסקר ה-Physician Practice Information נכללו 5,825 רופאים בין השנים 2007 ו-2008.

לדברי החוקרים, על אף האיום המתמיד של תביעות רשלנות בקרב 42 תחומי ההתמחות שנבדקו, הרי שכשני שליש מהתיקים נסגרים או מוסרים, והרופאים מנצחים בכ-90% מהמקרים אשר אכן מגיעים למשפט. אף על פי כן, עלות הדבר עבור הרופאים מבחינת ביטוח הרשלנות, והעלות הכוללת עבור שירותי הבריאות ככלל הנובעת מן ‘הרפואה המתגוננת’ (defensive medicine) הינן גבוהות למדי. החוקרים מציינים כי עלות ההגנה בתיק רשלנות אחד נעה בממוצע מ-22 אלף דולר בתיקים שנסגרים בטרם מגיעים למשפט, ועד ללמעלה מ-100 אלף דולר באלו שמגיעים לדיון בבית משפט.

נשיא ה-AMA לשעבר מסביר כי על אף שהרוב הגדול של התביעות נסגר או מוכרע לטובת הרופא, הרי שהפחד המובן מפני תביעות רשלנות שאינן מבוססות או מוצדקות עלול להשפיע על האופן והמקום בו עוסקים הרופאים ברפואה, כמו גם על מתי הם פורשים מהמקצוע ובאיזו תדירות עוסקים ברפואה מתגוננת ובזבזנית. לדבריו, אווירת התביעות המשפטיות פוגעת בגישה של החולים לטיפול רפואי בתקופה בה האומה עובדת על צמצום הוצאות מיותרות בשירותי הבריאות. למרבה הצער, הוא מוסיף, אין בסקר הנוכחי משום הפתעה אמיתית- תוצאותיו מאשרות כי יש צורך בפתרון למערכת הנוכחית.

בין הדגשים האחרים המופיעים בדו”ח ה-AMA, מציינים החוקרים כי קרוב ל-61% מהרופאים בגילאי 55 שנים ומעלה נתבעו בעברם, וכי ישנו שוני משמעותי בשכיחות תביעות הרשלנות בין תחומי הרפואה השונים. כך למשל, מספר התביעות לכל מאה רופאים היה גבוה פי 5 בקרב רופאים מתחום הכירורגיה הכללית והגניקולוגיה לעומת רופאי הילדים והפסיכיאטרים.

בנוסף, החוקרים מדווחים כי בטרם מגיעים לגיל 40 שנים, למעלה מ-50% מהגניקולוגים כבר נתבעים. כך גם בקרב 90% מהמנתחים הכלליים בגילאי 55 שנים ומעלה. על פי הדו”ח, בכל שנה בודדת, הסיכוי של רופא להתבע הינו קטן. רק 5% מהרופאים נתבעו לדין באותה מסגרת זמן. עם זאת, לאורך הקריירה כולה, התביעות הינן שכיחות משמעותית.

תוך שימוש בנתונים אשר נאספו בידי ה-Physician Insurers Association of America, קבוצת חברות ביטוח המופעלות בידי רופאים או המנוהלות בידיהם, מצאו חוקרי ה-AMA כי מבין תביעות הרשלנות, 65% מהתיקים הוסרו או נסגרו; 25.7% הגיעו לכדי פשרה; 4.5% הוכרעו באמצעות מנגנון חלופי ליישוב סכסוכים; ו-5% הוכרעו בבית משפט, ומהם ב-90% ההכרעה הייתה לטובת הנתבע. בנוסף, מציינים החוקרים כי גובה הפיצוי הכספי החציוני עמד על 200,000 דולר בתיקים אשר הגיעו לפשרה ועל 375,000 דולר באלו שהוכרעו במשפט.

רופאי הילדים והפסיכיאטרים הראו את שיעור ההיארעות הנמוך ביותר של תביעות רשלנות, מוסיפים החוקרים, כשפחות מ-30% מהרופאים בתחומים אלו נתבע לדין. לעומתם, תחום הכירורגיה הכללית והגניקולוגיה הראה כאמור את שיעור ההיארעות הגבוה ביותר, כשקרוב ל-70% מהרופאים בתחומים אלו נתבעו לדין, ולמעלה מ-200 תביעות הוגשו עבור כל מאה רופאים בממוצע.

בנוסף, כמעט פי 2 רופאים גברים נתבעו לדין (47.5%) בהשוואה לרופאות (23.9%), כשאלו הראשונים הראו מספר כמעט כפול של תביעות למאה רופאים בממוצע (111 בקרב רופאים לעומת 41 בקרב רופאות). לטענת החוקרים יתכנו מספר הסברים אפשריים לממצא זה. ראשית, הם מציינים כי רופאים גברים מתרכזים בתחומי הרפואה הנתבעים ביותר בעוד שהנשים באלו שנתבעים פחות. שנית, מאחר ומבחינה היסטורית רופאות מצויות בתחום הרפואה פרק זמן קצר יותר מאשר רופאים, טוענים החוקרים כי משך החשיפה של הרופאים הגברים לתביעות רשלנות היה ארוך יותר. סיבה נוספת הייתה לדבריהם כי הרופאים הגברים אשר השתתפו בסקר הנוכחי עבדו בממוצע 5 שעות שבועיות יותר מאשר הרופאות הנשים. לבסוף, שיעור רב יותר מבין הרופאים שלהם מרפאות פרטיות הינם גברים.

החוקרים מציינים כי רופאים להם מרפאה פרטית הראו סיכוי גבוה בכ-14% להתבע לדין בהשוואה לרופאים שכירים (47.5% ו-33.4%, בהתאמה), וזאת מאחר ואלו הראשונים חשופים גם בפני תביעות מצד רופאים אחרים ואלו המועסקים במרפאתם.

החוקרים מסכמים כי מערכת תביעות הרשלנות הרפואית טועה ביחס לגובה הפיצויים בעקבות טעויות רפואיות, וזאת משני צידי המשוואה. הם מזכירים מחקר אשר פורסם בשנת 2006 ב-New England Journal of Medicine (NEJM), ולפיו 27% מהתביעות הקשורות לטעויות רפואיות לא הגיעו לכדי פיצוי כספי. מאידך, אחוז דומה של תביעות אשר הגיעו לפשרה בין הצדדים לא כללו טעות רפואית.

אנשי ה-AMA מביעים תקווה כי תוצאות מחקרם זה יתרמו לביצוע רפורמות בנושא תביעות הרשלנות הרפואית במטרה לצמצם את הוצאות מערכת הבריאות ולדאוג כי ‘הרופאים ישובו לטפל בחולים’, לדבריהם. הם תומכים בקביעת הגבלה לגובה הפיצויים, ומציינים כי לפני הרפורמות שבוצעו במדינת טקסס בשנת 2003, רופאים רבים מתחומים הנתבעים תדיר, ובהם גניקולוגים, נוירוכירורגים ואורתופדים, היו עוזבים את המדינה, דבר שאילץ את החולים לנסוע מרחקים גדולים על מנת להיבדק בידי רופאים מתחומים אלו.

לידיעה במדסקייפ