מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות שני מחקרים רטרוספקטיביים שפורסמו בירחון Journal of Clinical Oncology ב- 21 ביוני, עולה כי נשים בגיל המעבר הנוטלות ביספוספנאטים פומיים לטיפול באוסטיאופורוזיס, הינן בעלות סיכון מופחת לסרטן שד.

מחקר נוסף בעל ממצאים דומים פורסם מוקדם יותר השנה ב- British Journal of Cancer.

במאמר מערכת נלווה מה- Journal of Clinical Oncology נכתב כי כל שלושת המחקרים הדגימו כי שימוש בביספוספנאטים מפחית את הסיכון היחסי לסרטן שד בכ- 30%.  אולם, היות ומדובר במחקרים רטרוספקטיביים, עם ערפלנים אפשריים, יש לראות בממצאיהם כהיפותזה בשלב זה, ונכון להווה, מוקדם מדי להמליץ על שימוש בביספוספנאטים פומיים למניעת סרטן שד בנשים בגיל המעבר.

במחקר הגדול מבין השלושה, נכללו 154,768 נבדקות, כשמתוכן 2,816 נשים בגיל המעבר שנטלו ביספוספנאטים פומיים, בכניסתם למחקר (90% נטלו alendronate ו 10% נטלו etidronate).

החוקרים ביצעו התאמה לצפיפות עצם, כאשר צפיפות עצם נמוכה הינה התוויה לשימוש בביספופנאטים וכרוכה בהיארעות נמוכה יותר של סרטן שד.

לאחר מעקב ממוצע של 7.8 שנים, נצפתה ירידה משמעותית בהיארעות של סרטן שד פולשני בנשים שנטלו ביספוספנאטים (ירידה של 32%; P < .01), ובהיארעות של מקרי סרטן פולשניים עם קולטן חיובי לאסטרוגן (ירידה של 30%; P = .02).  מגמה דומה אך לא מובהקת נצפתה בגידולים שליליים לקולטן לאסטרוגן.

לדברי החוקרים, הממצאים מתאימים להשפעה ישירה של ביספוספנאטים על עיכוב או עצירה בגידולם של סרטני שד פרה-קליניים .  יחד עם זאת, נצפתה עלייה משמעותית בהיארעות של DCIS (ductal carcinoma in situ) בנשים שנטלו ביספוספנאטים פומיים.

החוקרים מסבירים כי החשיבות הקלינית של ממצא זה אינה ברורה, היות וחלק ממקרי ה- DCIS אינם מתפתחים לכדי סרטן פולשני או מתפתחים בקצב איטי ביותר.  לטענתם, אם ביספוספנאטים מונעים התקדמות סרטן in situ לסרטן פולשני או משפיעים על סרטן פולשני בלבד, הרי שעלייה יחסית במקרי ה- DCIS עשויה להיות מודגמת.  החוקרים מוסיפים כי ממצא דומה נראה במחקר STAR (Study of Tamoxifen and Raloxifene), בו הודגמה ירידה משמעותית במקרי סרטן השד הפולשניים הקשורה לשתי התרופות, וכן עלייה במקרי הסרטן in situ הקשורה ל- raloxifene.

מחקר נוסף שבוצע בראשותו של ד”ר גד רנרט מן המרכז הלאומי לבקרת סרטן של שירותי בריאות כללית בחיפה, ניתח נתונים של 4,039 נשים בגיל המעבר, אשר מתוכן 1,832 אובחנו עם סרטן שד, ואילו היתר שימשו כנבדקות ביקורת.  10.5% מנבדקות קבוצת המחקר ו 14.8% מנבדקות קבוצת הביקורת נטלו ביספוספנאטים פומיים, לרוב alendronate.

מתוצאות הניתוח עולה כי נטילת ביספוסנאטים במשך שנה ומעלה מפחיתה את הסיכון לסרטן שד ב- 28%.  בנוסף, הגידולים שזוהו בקרב נוטלות התרופה היו בעלי סמנים פרוגנוסטיים טובים יותר, הדגימו קולטנים חיוביים לאסטרוגן בשכיחות גבוהה יותר, ורק מיעוט היו בעלי דיפרנציאציה נמוכה.

החוקרים הסיקו מממצאיהם כי ביספוספנאטים מספקים השפעה מגנה משמעותית מפני התפתחות סרטן שד.

במחקר זה לא בוצע תקנון לצפיפות עצם נמוכה, הכרוכה בסיכון נמוך יותר לסרטן שד, אולם לדברי החוקרים, עצם הממצא לפיו ביספוספנאטים צריכים להילקח במשך שנה לפני יצירת השפעה מגנה מפני סרטן שד משקף את תכונות התרופה עצמה ולא השפעה של נסיבות כגון צפיפות עצם נמוכה או אוסטיאופורוזיס.

במחקר השלישי בוצע ניתוח נתונים של 2,936 נשים עם סרטן שד ו 2,975 נבדקות ביקורת.  במחקר זה נצפתה ירידה של 33% בסיכון לסרטן שד בקרב נשים הנוטלות ביספוספנאטים.

על אף גודלו המוגבל של מחקר זה, מציינים החוקרים את חשיבותו בכך שהוא מספק דיווח נוסף ובלתי תלוי על הקשר שבין שימוש בביספופנאטים וסיכון נמוך יותר לסרטן שד.

החוקרים מדגישים כי הקשרים המובהקים שנצפו מצביעים על קשר אפשרי בין שינויים בסביבה המיקרוסקופית סביב תאי סרטן שד המושפעים ע”י ביספוסנאטים, וכי יש להשתמש בקשר זה על מנת למנוע מקרי סרטן שד.

ההשפעות האנטי-סרטניות של ביספוספנאטים הודגמו בעבר בכמה מחקרים, אשר הראו כי מתן תוך ורידי של zolendronic acid הפחית חזרה של גידול בעצם וברקמות נוספות, כולל חזרת סרטן שד בצד המנוגד.

2 מחקרים נוספים שבדקו את הביספוספנאט clodronate בנשים עם סרטן שד הדגימו עיכוב בהתפתחות גרורות לעצמות ושיפור בשרידות ללא מחלה ובשרידות הכללית.

יש לציין כי מחקרים מעבדתיים הציעו קשר ישיר ובלתי ישיר בין ביספוספנאטים והשפעות אנטי סרטניות, כולל השפעות כל אפופטוזיס תאי, עיכוב הידבקויות והתפשטות של תאי סרטן, עיכוב אנגיוגנזיס ושפעול של תאי מערכת החיסון בפעילות אנטי סרטנית.

כל החוקרים שותפים בדעתם כי יש לערוך מחקרים נוספים בנושא זה, היות ולהשלכותיהם משקל חשוב על הטיפול בסרטן שד.

J Clin Oncol.

Br J Cancer.

לידיעה במדסקייפ