מאת ד”ר נגה ליפשיץ

בגיליון ינואר 2010 של ה- Alzheimer’s and Dementia פורסמה סקירת ספרות העוסקת בסיכון לאובדנות או המתת חסד בחולים עם אבחנה מוקדמת של דמנציה. החוקרים מדווחים כי חולים שאובחנו עם דמנציה נמצאים בסיכון מוגבר להתאבדות, בייחוד ב-3 החודשים שלאחר האבחנה.

החוקרים כותבים כי אבחנת מחלת אלצהיימר עלולה לעורר דיכאון והתנהגות אובדנית, בייחוד בתקופה הסמוכה לאבחנה. חולי דמנציה עם היסטוריה של דיכאון או התנהגות אובדנית עלולים להיות בסיכון מוגבר. הם מסבירים כי על מתן בשורה מרה לחולים ובני משפחתם להיעשות בצורה רגישה, תוך מתן ביטוי לתגובות דיכאוניות, ומציינים כי התנהגות אובדנית לא נחשבה עד כה כתגובה סבירה לאבחנת דמנציה.

כותבי הסקירה מדגישים כי על הרופאים להתמקד בצרכים הרגשיים של המטופל לאחר מסירת האבחנה. על האבחנה להימסר בצורה פשוטה וקלה להבנה, תוך הדגשה כי התקדמות המחלה היא איטית, ניתן לשמור על איכות החיים וכי קיימים טיפולים סימפטומטיים. כמו כן, ניתן לספר למטופלים על המחקר שנעשה ברחבי העולם למציאת טיפולים יעילים למחלה. הכותבים ממליצים על עריכת מפגשי מעקב וייעוץ סדירים. רצוי להציע גם למשפחות החולים ייעוץ, דרך ארגונים של חולי אלצהיימר או מקורות אחרים.

להערכת החוקרים הבעיה צפויה להחמיר בשנים הבאות, עם הזדקנות של דור מודע יותר למצבו הרפואי, במקביל להתקדמות הרפואה וזמינות הולכת וגוברת של סמנים ביולוגיים לאבחנת מחלת אלצהיימר.

מומחה מהתחום ציין כי על הרופאים לנקוט ברגישות מרבית בעת מסירת אבחנה של דמנציה. ה- Alzheimer’s Association פרסם מסמך המכיל עקרונות בסיסיים בנושא, אשר נכתב בשיתוף עם חולי דמנציה. במסמך מפרטים החולים כיצד היו רוצים שהרופא המטפל יפנה אליהם, מדגישים כי הם מעוניינים באבחנה מדויקת מוקדם ככל האפשר על מנת להשיג זמן רב יותר לצורך ההתמודדות, ומוסיפים כי הם מעוניינים בקבלת מידע על מחקרים קליניים מתאימים.

המומחה מדגיש כי לא רצוי לדחות את מסירת האבחנה מחשש למחשבות אובדניות. לדבריו, לאבחנה מוקדמת יש יתרונות רבים העולים על חסרונותיה, וכי קיימות דרכים לסייע לחולים ולבני משפחותיהם להתמודד עם אבחנת המחלה.

כותבי הסקירה מציעים לאמץ את ההנחיות למסירת אבחנה של מחלת הנטינגטון, הממליצות על תקשורת ישירה, מעודדות מתן זמן לחולה לשקול את הדברים, וכוללות מתן ייעוץ לאורך כל התהליך. החוקרים מוסיפים כי מעורבות המשפחות היא רצויה מאוד לאחר הסכמתו של החולה, על מנת לאפשר תכנון ומתן תמיכה רגשית.

הם מפרטים כי המטופלים עלולים לשקול התאבדות לפני שמופיעה התדרדרות משמעותית במצבם, לבדוק דרכים מסייעות להתאבדות, ולהכין מראש הוראות להמתת חסד. הם מדגישים כי ע”פ הקריטריונים הקיימים להמתת חסד במדינות בהן הדבר חוקי, חולי אלצהיימר אינם כשירים לתת הוראות, וכי קיים קושי להתבסס על החלטת הקרובים בנסיבות שכאלו.

בחודש יולי 2009 פורסמו ב- New England Journal of Medicine תוצאות מחקר ה- Risk Evaluation and Education for Alzheimer’s Disease (REVEAL), שכלל 162 מבוגרים אסימפטומטיים עם הורה שסבל ממחלת אלצהיימר.החוקרים חילקו את המשתתפים באקראי לקבלה או אי-קבלה תוצאות של בדיקה גנטית המעידה על סיכון מוגבר למחלת אלצהיימר, והעריכו תסמיני חרדה, דיכאון ומצוקה הקשורה לבדיקה לאחר 6 שבועות, 6 חודשים ושנה. במחקר לא נמצאו הבדלים מובהקים במדדים שנבדקו בין 2 הקבוצות, בניגוד לתוצאות הסקירה הנוכחית.

כותבי הסקירה מסכמים כי עם העלייה בזמינות של בדיקות לאבחנת דמנציה מוקדמת, עולה גם החשיבות של התאמת התהליך לצרכי המטופל, תוך שימוש בגישה הדרגתית על מנת להבין את רצונות המטופלים ולבחון את תגובתם לאבחנה.

Alzheimers Dement. 2010;6:75-82.

לידיעה במדסקייפ