גורמי סיכון קליניים שניתנים לזיהוי בגלות במהלך בדיקה מיילדותית, עשויים לסייע בניבוי דיכאון במהלך ההיריון, כך עולה מתוצאות סקירה של 57 מחקרים, שפורסמה במהדורת ינואר של American Journal of Obstetrics & Gynecology.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי לרופאים האחראיים לטיפול הטרום-לידתי תפקיד חשוב בהתייחסות לדיכאון לפני לידה. ראשית, הם באים במגע עם אוכלוסיית היעד, מאחר שמרבית הנשים פונות לשירותי מיילדות בשלב כלשהו במהלך ההיריון. למטפלים יש מגוון הזדמנויות להעריך, לטפל ולעקוב אחר החולים, שכן ביקורי מיילדות נערכים במהלך מספר חודשים.

החוקרים ערכו חיפוש בספרות הרפואית, אחר מחקרים שפורסמו בין 1980 ועד 2008, במטרה לבחון את גורמי הסיכון לתסמיני דיכאון לפני הלידה, הניתנים לזיהוי במהלך ביקור מיילדותי שגרתי. הם בחרו מחקרים שהעריכו את הקשר בין תסמיני דיכאון לפני הלידה ובין גורם סיכון אחד או יותר.

סה”כ זוהו 57 מחקרים שענו על הקריטריונים לסקירה. גורמים שלוו בסיכוי מוגבר לתסמיני דיכאון לפני הלידה כללו חרדה אימהית, דחק בחיים, היסטוריה של דיכאון, העדר תמיכה חברתית, היריון לא-מכוון, ביטוח Medicaid, אלימות במשפחה, הכנסה נמוכה, השכלה ירודה, עישון, רווקות, ומערכת יחסים לקויה.

מניתוח רב-משתנים עולה כי גורמים הקשורים בקשר מובהק עם תסמיני דיכאון כוללים דחק בחיים, העדר תמיכה חברתית ואלימות במשפחה.

החוקרים כותבים כי התוצאות מצביעות על מספר גורמים הקשורים באופן עקבי עם סיכון מוגבר לתסמיני דיכאון במהלך ההיריון.

התוצאות חשובות לרופאים מאחר שמסייעות בזיהוי גורמי סיכון אליהם ניתן להתייחס במהלך ביקור מיילדותי שגרתי. חשוב להתייחס באופן מיוחד לתסמיני דיכאון בנשים עם גורמי סיכון אלו.

מגבלות המחקרים שנסקרו כוללות הטרוגניות בין המחקרים; העדר הערכה אבחנתית לדיכאון; התבססות על ערכי סף שונים של בדיקות הסקר; גודל מדגם מוגבל; ומבנה מחקר מוגבל במרבית המקרים.

החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.

Am J Obstet Gynecol. 2010;202:5-14

לידיעה במדסקייפ