טיפול בן שישה חודשים בשלוש תרופות נוגדות-טסיות, לאחר השתלת תומכן משחרר-תרופה (DES Drug Eluting Stent), מפחית את הסיכון לרה-וסקולריזציה במשך עד שנתיים, כך עולה מסקירה חדשה של נתונים משני מחקרים אקראיים, שפורסמה ב-American Journal of Cardiology.

לדברי החוקרים, התועלת הבולטת ביותר היא בחולים בסיכון גבוה להיצרות חוזרת.

החוקרים ניתחו את הנתונים ממחקרים DECLARE-DIABETES ו-DECLARE-LONG, שערכו השוואה בין שישה חודשי טיפול משולש (עם אספירין, קלופידוגרל ו-Cilostazol) לעומת טיפול כפול (עם אספירין וקלופידוגרל) בחולים עם סוכרת או נגעים ארוכים. בכל החולים בשני המחקרים הושתל תומכן משחרר-תרופה.

450 חולים חולקו לקבוצת הטיפול המשולש, 450 חולים חולקו לטיפול כפול.

התערבויות חוזרות סווגו כהתערבויות המערבות את התומכן (TLR (Target Lesion Revascularization)) או את הנגע באותו עורק (TVR (Target Vessel Revascularization)).

לאחר שנתיים, שיעורי TLR עמדו על 4.2% עם טיפול משולש, לעומת 9.1% עם טיפול כפול. שיעורי TVR עמדו על 6.2% ו-10.0% עם טיפול משולב וטיפול כפול, בהתאמה.

החוקרים מוסיפים כי שיעורי MACE (Major Adverse Cardiac Events) עמדו על 5.6% עם טיפול משולש ו-10.4% עם טיפול כפול. שיעורי מדד הסיום המשולב של המחקר (הכולל תמותה, אוטם לבבי ו-TVR) עמדו על 7.4% ו-11.4%, בהתאמה.

החוקרים לא מצאו הבדלים בין הקבוצות מבחינת שיעורי התמותה, אוטם לבבי ותרומבוזיס של התומכן.

מניתוח סטטיסטי של הממצאים עולה כי התועלת הבולטת ביותר של טיפול משולש בנוגדי-טסיות תועדה בגברים וחולים עם תומכנים משחררי-Paclitaxel, סוכרת, כלי דם קטנים, נגעים ארוכים, או נגעים בעורק LAD (Left Anterior Descending).

מניתוח רב-משתנים עולה קשר בלתי-תלוי בין הגורמים הבאים ובין הסיכון ל-TLR לאחר שנתיים: Cilostazol (HR = 0.44), תומכן משחרר-Sirolimus (HR = 0.27), קוטר הלומן המינימאלי לאחר הפרוצדורה (HR = 0.43), ואורך הנגע (HR = 1.03).

המחקר חשוב במיוחד בחולים עם נגעים ארוכים או בחולי סוכרת, בהם תועד שיעור גבוה של הצרויות חוזרות, גם בעידן הטיפול בתומכנים משחררי-תרופה. החוקרים מתכננים לפרסם נתוני מעקב בן ארבע שנים אחר החולים בשני המחקרים.

Am J Cardiol 2009

לידיעה במדסקייפ