ממחקר שנערך לאחרונה, עולה כי צוות העובד בשיתוף פעולה, ובראשות אחות מוסמכת, משפר את התוצאות הטיפוליות במחלת אלצהיימר במסגרת של primary care. המחקר פורסם בכתב העת JAMA.

גישה טיפולית זו שיפרה את איכות החיים ואת התסמינים ההתנהגותיים והפסיכולוגיים הן של המטופלים במחלת האלצהיימר והן של המטפלים, וזאת מבלי להגדיל את השימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות או ב- sedative hypnotics.

החוקרים ציינו, כי מרבית המבוגרים בגיל מתקדם הסובלים מדמנציה מטופלים על ידי רופאי primary care, אולם הסביבה בה ניתן הטיפול מציגה אתגרים חשובים בדרך למתן שירות איכותי. החוקרים הוסיפו כי לאורך העשור האחרון, מאמצים לשיפור האיכות עבור סינדרומים גריאטריים המטופלים ב- primary careהתמקדו בתמיכה בהחלטות, ניהול הטיפול, וחידושים אחרים ברמה מערכתית בכדי לספק טיפול ברמת ההנחיות.

במחקר, שנערך מינואר 2002 ועד אוגוסט 2004, השתתפו 153 חולי אלצהיימר מבוגרים בגיל מתקדם ומטפליהם, שחולקו אקראית לשתי קבוצות. 84 מטופלים היוו את קבוצת ההתערבות וטופלו על ידי צוות משולב (collaborative care management), ו-69 מטופלים היוו את קבוצת הביקורת וקיבלו טיפול שגרתי מוגבר במרפאות primary care.  

מטופלים מתאימים, שזוהו דרך בדיקות סקר או דרך תיעודים רפואיים, הם אלו שהתאימו לקריטריונים האבחנתיים של מחלת אלצהיימר, ובעלי מטפל אישי.

צוות רב תחומי ניהל טיפול משולב, שהונהג על ידי אחות עם הסמכה מתקדמת שעבדה עם המטפל של משפחת המטופל ובשילוב בתוך primary care. תוך שימוש בפרוטוקולים סטנדרטיים, הצוות החל במתן טיפול, זיהה וטיפל בתסמינים התנהגותיים ופסיכולוגיים של דמנציה, בדגש על טיפולים לא פרמקולוגיים.  

נקודות הסיום הראשונות בתהליך היו ה- Neuropsychiatric Inventory (NPI), שנבדקו בתחילת המחקר, וב-6, 12 ו-18 חודשים, ונקודות הסיום השניות כללו את דירוג קורנל (Cornell Scale) לדכאון ודמנציה, קוגניציה, פעילויות יומיומיות, שימוש במשאבים, וחומרת הדיכאון אצל המטפל.

ביוזמת דיווחי המטפלים, לפחות פרוטוקול אחד של תסמינים התנהגותיים ופסיכולוגיים של דמנציה יושם עבור 89% מהמטופלים. מספר הפרוטוקולים הממוצע היה 4 למטופל, מתוך 8 פרוטוקולים אפשריים.

בהשוואה לקבוצת הביקורת, קבוצת ההתערבות הראתה שיעור גבוה יותר של קבלת מעכבי כולין אסטראז (79.8% לעומת 55.1%) ותרופות נוגדות דכאון (45.2% לעומת 27.5%). המטופלים בקבוצת ההתערבות הראו פחות תסמינים התנהגותיים ופסיכולוגיים של דמנציה, ובמידה משמעותית. מטופלים, כפי שנמדד על ידי ניקוד ה-NPI הכללי לאחר 12 ו-18 חודשים.

המטפלים בקבוצת ההתערבות גם דיווחו על שיפור משמעותי במצוקה, כפי שנמדד על פי NPI של המטפל (the caregiver NPI) לאחר 12 חודשים. לאחר 18 חודשים, המטפלים הראו ירידה בדיכאון כפי שנמדד על פי the Patient Health Questionnaire-9. ואולם, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות על פי דרוג קורנל לדכאון ודמנציה, קוגניציה, או פעילויות יומיומיות או בשיעור האישפוזים, העברה לבית חולים פרטי או מוות.

החוקרים ציינו, כי טיפול משולב בחולי אלצהיימר הוביל לשיפור משמעותי באיכות הטיפול ובתסמינים ההתנהגותיים והפסיכולוגיים של דמנציה בקרב מטופלי primary care והמטפלים בהם. הם הוסיפו כי שיפורים אלו הושגו ללא עלייה משמעותית בשימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות או ב- sedative hypnotic.

מגבלות המחקר כוללות הערכה קוגניטיבית שנעשתה בראיון טלפוני, שעשוי להיות פחות רגיש לשינויים לאורך זמן מאשר הערכה בכלים ממושכים יותר שמיושמים באופן אישי, גודל מדגם ותקופת מעקב מוגבלים, 3 עד 6 חודשים נדרשו לביצוע פרוטוקול ההתערבות, חוסר יכולת לזהות תת-מרכיבים של ההתערבות שעשויים להוות את המרכיבים הפעילים החשובים ביותר, העדר ניתוח עלות-תועלת פורמלי, הכללת הממצאים מוגבלת רק לאותם צמדי מטפל-מטופל שהיו מוכנים להמשיך גם בהערכת הליקוי הקוגניטיבי וגם להשתתף במחקר קליני, והעדר תיעוד של היצמדות המטפלים לפרוטוקולים שאינם פרמקולוגיים.

החוקרים סיכמו, כי יישום ההנחיות האחרונות לטיפול במטופלי primary care בגיל מתקדם הסובלים ממחלת אלצהיימר הוביל לשיפור משמעותי בתסמינים ההתנהגותיים והפסיכולוגיים של דמנציה, ולשיפור משמעותי במצוקת המטפלים.

בנוסף, החוקרים ציינו בסיכומם כי שיפורים אלו עלו על השיפורים שהושגו במחקרים עליהם דווח בעבר, ושהתמקדו בטיפול פרמקולוגי בלבד. מחקר זה הדגים, לדבריהם, שטיפול בחולי אלצהיימר יכול להשתפר במסגרת primary care, אבל לא מבלי שייעשו שינויים משמעותיים במערכת הטיפול. 

לידיעה המלאה ממדסקייפ

JAMA. 2006;295:2148-2157