מהדורה מיוחדת של ה-Public Library of Science Medicine (בר”ת PLoS) שפורסמה לפני כשבוע עוסקת במעורבות של חברות התרופות בעולם הרפואה. המסר המרכזי של המהדורה הוא שחברות התרופות “יוצרות” מחלות ותסמינים במטרה למכור יותר תרופות…העורכים מזהירים מפני הפיכת מצבים בריאותיים נפוצים כמו הפסקת ווסת למשל שבהם הופכים אנשי בריאים ל”פציינטים”.

“יצירת מחלות גורמת להרחבת גבולות המחלה ומגדילה את השוק עבור משווקי הטיפולים השונים” מסבירים העיתונאי האוסטרלי ריי מויניהן והרוקח הקליני דייויד הנרי המשמשים כמחברי מאמר מערכת אורח במהדורה.

הכותבים מציגים את האסטרטגיה של התעשייה אשר מקדמת מודעות לתסמונות שונות באמצעות מומחים, פאנלים וקמפיינים בחסות התעשייה, שמטרתם היא יותר להגביר מכירת תרופות מאשר לספק באמת מידע לציבור ולדרכים להמנע מתסמונות אלה.

מלבד המצאה של מחלות “חדשות” התעשייה, לדברי הכותבים, מקדמת גם העלאת “פופולאריות” של מצבים שיש עליהם מעט מידע, כמו למשל סינדרום הרגליים חסרות המנוחה ואי תפקוד מיני בקרב נשים.

שתי חברות זכו החודש לתמיכה מצד הועדה המיעצת האירופאית לתרופות לתרופותיהן לסינדרום זה, חברת GSK וברינגר אינגלהיים. ע”פ הודעות החברות, מציינים הכותבים, מדובר בסידנרום המשפיע על מיליונים רבים באירופה בלבד.

לעומת זאת, ע”פ דיווח של ה-PLoS , נראה שהתקשורת המכסה את תופעת הרגליים חסרות המנוחה הגזימה הן בשכיחות התופעה ובצורך בטיפול בה. ע”פ הדו”ח חברות התרופות הן ללא ספק השחקן הראשי בדרמה הזו. החברות מפעילות חברות יחסי ציבור, קבוצות רופאים, עמותות חולים אשר מקדמים את התפישות הללו בעזרת כלי התקשורת ההמונים כדי להעלות מודעות לבעייה רפואית מסויימת ולאפשרות הפיתרון שלה.

במסגרת זו למשל נעשו נסיונות מרשימים לשכנע את הציבור בארה”ב ש-43% מהנשים חיות עם אי תפקוד מיני. המחברים טוענים כי אלו נסיונות לבנות שוק חדש עבור תרופות חדשות כתחליף לצנרת המתדלדלת של התרופות החדשות למחלות ה”אמיתיות”…

בתגובה ל-PharmaTimes, טען רי’צרד ליי, הדובר של תעשיית התרופות באנגליה, שהוא אינו מסכים לחלוטין להאשמות הללו של “המצאת” מחלות. לטענתו, חברות התרופות חוקרות מחלות אך אינן מסווגות אותן ואינן קובעות את דרכי הטיפול בהם, דבר שנמצא באחריות ארגונים כמו ה-WHO ואחרים. לטענתו, הקמפיינים להעלאת מודעות למחלות מסויימות מספקים מידע חשוב לצרכנים, בעיקר בתסמונות שהן מביכות ורגישות שיש חשש כי מטופלים יתביישו מלדווח עליהן. ריי טוען שלחברות התרופות יש כמובן אינטרס מסחרי ויהיה זה נאיבי לטעון שהחברות אינן עוסקות בשיווק רפואי, אך, לדבריו, השיווק מופנה רק לאותם אנשים שבאמת זקוקים להם, והשומר בשער הוא מומחה הבריאות, הרופא. הרופאים הם אלה שחייבים לעשות שת שיקול הדעת הנכון בהחלטת הטיפול האישית של כל מטופל אינדבדואלי.

לדיווח ב-PharmaTimesלמהדורה המיוחדת של  PLoS

הערת המערכת: נטייה של רבים לאחרונה היא לעשות “דמוניזציה” לחברות התרופות. הן גדולות, הן עשירות, הן חזקות ויש להן יכולת לשלוט בתקשורת, בציבורי רופאים, בארגונים ומוסדות ממשלתיים, ועל רקע המגמה הזו צריך אולי גם להביט במאמרים ובדיווח הזה.

כדאי לזכור שיש עוד גופים, שאינם דווקא מקבוצת חברות התרופות, שגם עליהם ניתן כביכול לטעון שהם עוסקים ב”המצאת מחלות”. הרבה טיפולים אלטרנטיביים ומשלימים, ולמעשה אפשר לאמר שאף יחסית חלק גדול יותר מזה של ענף התרופות, מתחום הרפואה המשלימה, נועד לטפל בתסמונות ומצבים שאינם בהכרח מחלות.

נראה שאפשר להבין את התופעה הזו בכך שאנו נמצאים כעת ב”עידן איכות החיים”. הקהל שואף לשפר את איכות חייו במישורים שונים, ופונה למדע ולטכנולוגיה הרפואית כדי לספק לו פתרון. זה יכול להיות ניתוח הרמת חזה, טיפול אנטיאג’ינג, שיפור התפקוד המיני וכד’. עסקי  הטכנולוגיה הרפואית והתרופות מזהים פשוט הזדמנויות, ובעולם שבו פועלים כללי התחרות החופשית, כשיש ביקוש, נוצר גם היצע שבא לספק אותו.

מה שצריך להטריד את המערכת הוא המצב ההפוך..שאין ביקוש או צורך אמיתי (כלומר אין בעצם תסמונת או מחלה שבאמת ה”לוקים” בה זקוקים לאותה תרופה או טכנולוגיה), והספק שבא עם פתרון כזה או אחר, מנסה ליצור ביקוש מלאכותי למה שאין בו צורך באמת. אבל, גם זה עדיין בסדר (כל עוד הטיפול הלא רצוי לפחות לא מזיק) … שכן אפשר לטעון שכל ענף הקוסמטיקה, ההלבשה ועוד, ובמיוחד ענפים של “מותגים” הם תוצר של ביקושים שנוצרו למעשה ע”י השקעה שיווקית אדירה של תעשיית ההלבשה, הקוסמטיקה והטיפוח… מה שבאמת כן צריך להטריד אותנו, כמי ששייכים לענף הבריאות ולקהיליה הרפואית, הוא מצבים שבהם התעשייה מגייסת את הקהיליה הרפואית כדי לקדם מוצרים וטכנולוגיות שאין בהם תועלת או צורך אמיתי, על תקן של טיפול במחלה/תסמונת, וחמור מכך, שאותם טיפולים וטכנולוגיות לא רק שלא יועילו , אלא הם אף עלולים לגרום לנזקים בריאותיים.

בהקשר זה למשל התופעה של הגידול העצום בשנים האחרונות של השימוש בתרופות ל-ADHD כולל שימוש בקרב מבוגרים יכולה בהחלט להדאיג…האם באמת שיעור הסובלים מהתסמונת שילש עצמו בשנים ספורות ? הדאגה גוברת במיוחד כשקוראים את אזהרות ה-FDA וגורמים נוספים באשר לסיכון הקיים לתופעות לואי חמורות משימוש בתרופות אלה.

היום שבו מטופלים  ירגישו כי אינם יכולים לסמוך על הרופא שלהם כיוון שהם חושדים בו כי הוא  “תעמלן מגוייס” של התעשייה יהיה יום שחור לרפואה… ובעניין הזה קיים באמת מדרון חלקלק שהרפואה צריכה מאוד להיזהר בה. והתשובה היא ברורה ופשוטה: רפואה מבוססת על עובדות, מחקרים מבוקרים בתכנון וניהול אובייקטיבי וקביעת הנחיות והמלצות טיפול על בסיס זה.