ה-American Thoracic Society (ה-ATS) מעדכנת את הקוים המנחים שלה בנוגע לטיפול במקרים של דלקת ריאות המתפתחים בבית החולים (HAP) ומתייחסת גם למקרים המופיעים בצוות הרפואי (HCAP) ולמקרים הקשורים בתמיכה באמצעות איוורור (VAP). הקוים המנחים המעודכנים, המשלבים מידע חדש בנוגע לבקטריולוגיה, לסיווג החולים, להערכה האבחנתית, לטיפול האנטיביוטי ולמניעה, פורסמו החודש.

הכותבים, חברי ה-ATS, מסבירים כי מאז הקוים המנחים שפורסמו בשנת 1996 הופיעו כמה התפתחויות חדשות, שחייבו קביעת קוים מנחים חדשים המבוססים על עדויות בנוגע למקרי דלקת ריאות הנרכשת בבית החולים (HAP), כולל מקרי HCAP ו-VAP. המסמך המעודכן, נכתב על ידי ועדה משותפת של ה-ATS וה-Infectious Diseases Society of America (ה-IDSA) מתמקד באפידמיולוגיה ופתוגנזה של דלקת ריאות חיידקית במבוגרים, עם דגש על גורמי סיכון שניתן להשפיע עליהם.

הקוים המנחים סוקרים את המיקרוביולוגיה של HAP, עם דגש על פתוגנים חיידקיים המראים עמידות לתרופות מרובות (MDR) כגון Pseudomonas aeruginosa, זני Acinetobacter, ו-Staphylococcus aureus עמיד ל-methicillin. נושאים שנויים במחלוקת הקשורים לאבחון שבהם עוסקים הקוים המנחים כוללים את חשיבות הבדיקה הראשונית של דגימות חיידקים מדרכי האויר התחתונות, ואת הרציונל העומד מאחורי גישות טיפול קליניות ובקטריולוגיות, תוך שימוש בשיטות מיקרוביולוגיות כמותיות או סמי-כמותיות בכדי לסייע לבחירה ישירה של טיפול אנטיביוטי מתאים. הקוים המנחים ממליצים גם על ביצוע הערכות אבחנתיות וטיפוליות נוספות בחולים הסובלים מדלקת ריאות שאיננה חולפת.

באופן כוללני, הקוים המנחים ממליצים כי יש לטפל בחולים שאינם מצונררים ומונשמים באופן מכני כמו בחולים הסובלים מ-VAP, תוך שימוש באותה גישה לזיהוי גורמי סיכון להתפתחות זיהום של פתוגנים ספציפיים.

המסר העיקרי של הקוים המנחים בנוגע לטיפול ב-HAP, VAP, ו-HCAP הוא דגש על מתן מוקדם של טיפול אנטיביוטי מתאים במינונים נכונים, תוך המנעות ממתן עודף של אנטיביוטיקה תוך מעקב אחר השינוי בתרביות המיקרוביולוגיות ובתגובה הקלינית של החולה, וקיצור משך מתן הטיפול לתקופה האפקטיבית המינימלית.  

החולים הסובלים מדלקת ריאות צריכים לקבל טיפול ניסיוני, מתוך מטרה לפגוע בפתוגן הסביר, אולם, בקוים המנחים מצוין כי הבקטריולוגיה משתנה בין בתי חולים שונים ובתקופות שונות, ולכן מומלץ על התחשבות במידע אודות מיקרוביולוגיה מקומית כאשר מחליטים על המלצות לטיפול בכל מערך רפואי ספציפי.

אלגוריתם הטיפול האנטיביוטי הניסיוני הראשוני כולל שתי קבוצות של חולים. בחולים הסובלים מ-HCAP, VAP ו-HAP שהופיע מוקדם, ללא הימצאות גורמי סיכון לפתוגנים מסוג MDR, אין צורך במתן טיפול רחב טווח. בקבוצה השניה מחויב שימוש בטיפול רחב טווח בשל הופעה מאוחרת של דלקת ריאות או הימצאותם של גורמי סיכון אחרים לזיהום בפתוגנים מסוג MDR.

המלצות מפתח נבחרות מהקוים המנחים הנוכחיים הינן: