שיעור ההיענות וההתמדה בטיפול תרופתי באוסטיאופורוזיס נמצא כלוקה בחסר. כך מדווח מחקר המתפרסם במהדורת נובמבר של ה-Arch Intern Med .

מטרת המחקר הייתה לבחון את מידת ההיענות וההתמדה לטיפול באוסטיאופורוזיס וזאת על רקע מחקרים המצביעים על היענות נמוכה באופן כללי לטיפול תרופתי ארוך טווח למצבים שאינם סימפטומטיים (כמו יתר לחץ דם, היפרכולסטרולמיה וכד’).

המחקר היה רטרוספקטיבי והתבסס על מידע שנאסף בבתי מרקחת לגבי מימוש מירשמים שהגיעו מהמדיקייר בארה”ב (המקבילה לקופת החולים בישראל). נכללו במחקר מטופלים מגיל 65 ומעלה, אשר החלו בטיפול לאוסטיאופורוזיס (לרבות alendronate sodium, calcitonin, hormone therapy, raloxifene hydrochloride,  risedronate ) החל מה-1/1/1996, ועד 31/12/2002.  התוצאה שנמדדה הייתה היענות לא מלאה שנמדדה כשיעור נטילה של 66% ומטה ממס’ המרשמים שניתנו בתקופה של 60 יום.

לאחר שנה מתחילת הטיפול באוסטיאופורוזיס נמצא שכ-45% מכלל ה-40,000 מטופלים שהחלו בטיפול, לא המשיכו למלא ולמשוך מרשמים. 5 שנים לאחר תחילת הטיפול הגיע שיעור הפסקת הטיפול לכ-51% .

החוקרים ניסו לבחון מס’ מאפיינים מסבירים לאי ההיענות לרבות גיל, תחלואה נוספת, שימוש בתרופות נוספות לאינדיקציות נוספות, רמת הירידה בצפיפות העצם, שברים בעבר, ועוד. המודלים הסטטיסטיים השונים שהחוקרים הריצו הצליחו להסביר ולצפות רק 6% מאי ההיענות להמשך הטיפול.

החוקרים מסכמים שמרבית המטופלים שנרשם להם טיפול תרופתי לאוסטיאופורוזיס אינם ממשיכים ליטול אותו בהתאם להנחיות שניתנו להם. לא נמצא הסבר או גורמי חיזוי שיכולים להצביע על המאפיינים של המטופלים שאינם נענים לטיפול באופן מלא.

Arch Intern Med. 2005;165:2414-2419.  

הערת המערכת: לאחרונה הבאנו דיון מומחים מצולם שעסק בטיפולים באוסטיאופורוזיס, לרבות שאלות הנוגעות להיענות ומשך ההתמדה הנדרש לטיפול.

כמו כן, בנושא ההתמדה וההיענות לטיפול, הצגנו לאחרונה במסגרת הג’ורנאל קלאב סקירה מאלפת שעסקה בגורמים לאי היענות וכללה המלצה חשובות ומעשיות לשיפור ההיענות לטיפול.(המאמר בתשלום, למעט מנויי הג’ורנאל קלאב להם גישה חופשית).