כפי שציינו בפתיח, אנו מתחילים בפינה חדשה שבה ננסה לרכז עבורכם, בקיצור נמרץ מאוד,  את החדשות הרפואיות שנראות כחשובות והמעניינות ביותר. כאן אנו סוקרים את העדכונים במהלך חודש ספטמבר האחרון. בסיכום שיופיע גם באתר אי-מד, תוכלו לעיין בכתבה המלאה על כל אחד מהעדכונים הללו באמצעות הקלקה על הקישור.

נתחיל ממחקר מה- Am J Cardiol שפורסם אצלנו ב-1/9 אשר מצא שטיפול בסטטינים, לפני או בסמוך להופעת סימפטומים של אירוע קורנורי חד מקטין את הסיכון לתמותה ואירועים מסוכנים נוספים כמו שוק קרדיוגני, דום לב וקרע. הירידה הייתה משיעור תמותה בסמוך לאירוע של כ-15% בקרב חולים שלא קיבלו טיפול בסטטינים ל-4% לאלה שנטלו סטטינים עוד קודם וכ-5% לאלה שהחלו לקבל במהלך האישפוז.

עוד ידיעה מה-1/9 היא מתוך ה– Medicine and Science in Sports and Exerciseנמצא שחולי סוכרת סוג 1 זקוקים ל-40 גר’ תוספת גלוקוז כדי למנוע היפוגליקמיה לפני אימון גופני של כשעה, מבלי שיהיה צורך לשנות הזרקת אינסולינים.

בדיווח שפורסם ב-4/9 עולה שתסמונת הפסקת נשימה בשינה קשורה לטרשת עורקים. חוקרים מברזיל דיווחו ב- American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine שהאינדיקטורים להופעת טרשת עורקים: מהירות גל דופק (PWW), דיאמטר הקרוטיד, ועובי אינטימה מדיה (IMT) נמצאו בשכיחות גבוהה יותר בקרב מטופלים הסובלים מתסמונת הפסקת נשימה בהשוואה למטופלים בריאים, ולכן זוהי סיבה חשובה נוספת לאתר ולאבחן את התסמונת הזו, שנפוצה למדי, בעיקר בקרב הסובלים מהשמנת יתר.

מחקר נוסף שפורסם אצלנו ב-5/9 מתוך ה- J Am Coll Cardiol מדווח על כך שבמעקב ארוך טווח של 5 שנים לא היה הבדל בתמותה בין חולים עם הצרויות במס’ עורקים, למעלה מ-2 ,  שעברו ניתוח מעקפים (CABG ) , בהשוואה לחולים שעברו צינתור –  PCI . (שיעור התמותה ה-5 שנתי היה כ-8% . עם זאת, היה צורך גדול יותר ברה-וסקולריזציות בחולים שטופלו ב-PCI : 30% בהשוואה לכ-9% בקרב אלו שעברו CABG . שתי הערות חשובות שיש להוסיף כאן הן שבקבוצת החולים הסוכרתיים שיעור התמותה היה גבוה יותר , כפי 2, באלו שעברו PCI . הערה שנייה כיום, בעידן הסטנטים משחררי התרופה נראה שהצורך ברה-וסקולריצזיות יורד באופן משמעותי, וכנראה מתקרב מאוד לזה המקובל ב-CABG .

מחקר נוסף מה-5/9 שמקורו ב- Stroke מדווח שהורדת לחץ דם משמעותית (של כ-8 מ”מ כספית) בחולי לב הסובלים גם מפרפור פרוזדורים הפחיתה את הסיכון לשבץ ואירועים ולאירועים ואסקולרים רציניים בכ-35% . הירידה בסיכון נמצאה כלא תלויה בטיפול נוגד הקרישה, כלומר, זו הירידה הנוספת שלאחר תרומת נוגדי הקרישה. המסקנה של החוקרים בחולים עם פרפור פרוזדורים הסף הנדרש להתחלת טיפול להורדת לחץ דם צריך להיות נמוך יותר.

מדיווח שעלה אצלנו ב-6/9 מתוך אתר TheHeart עולה ששימוש בויטמין B6 במינון גבוה יחד עם חומצה פולית לא רק שאינו מפחית את הסיכון לשבץ ו-MI על רקע הורדת ההומוציסטאין, אלא אף מעלה אותו. כותבי המחקר הזה טענו שלמעשה תיאוריית ההומוציסטאין “מתה”. היו לכך מס’ תגובות, לאור הסתירה בנתונים אלה, שאמנם התבססו על מחקר של קרוב ל-4,000 נבדקים,  בהשוואה למימצאי מחקרים קודמים,  ונראה שעדיין הקהיליה המדעית הבינ”ל מחכה למימצאים נוספים עד שתחליט אם באמת צריך ל”קבור” את תיאוריית ההומוציסטאין. בינתיים עלינו להמשיך לעקוב בזהירות…

ב-9/9 דיווחנו על מטה-אנליזה שהוצגה ב הקונגרס הקרדיולוגי האירופאי האחרון שהתקיים בשטוקהולם, לפיה, המינון הבטוח ביותר של אספירין כטיפול מניעתי והגנה מפני אירועים קרדיאלים,  הוא המינון הנמוך של עד 100 מ”ג ליום. במינון זה שיעור הדימומים היה כ-3%, לעומת שיעורים גבוהים משמעותיים יותר במינונים הגבוהים של כ-200 ו-300 מ”ג ליום.

מחקר מ- JAMA שפרסמנו ב-11/9 עדכן אותנו שעדיף להמשיך טיפול נוגד קרישה לאחר אירוע של פקקת ורידים למשך זמן ממושך של 24 שבועות,לעומת טיפול קצר טווח של עד 12 שבועות. הסיכון השנתי לאירוע VTE חוזר יורד אז מכ-0.126 מקרים לשנה ל-0.02 ירידה מאוד משמעותית. לא נמצא במקביל שיש עלייה בסיכון לדימומים.

מ- Circulation אנו למדים ב-13/9 שקיים קשר מובהק בין שתיית אלכוהול מסיבית לפרפור פרוזדורים: שתייני אלכוהול בהיקף של 35 מנות בשבוע נמצאים בסיכון גבוה יותר ב-45% ללקות בפרפור פרוזדורים מאשר שתיינים של מנה אחת בשבוע. למעשה, סבורים החוקרים, כי 5% ממקרי פרפור פרוזדורים הם תוצאה של צריכה עודפת של אלכוהול…

ב-13/9 גם דיווחנו , מתוך ה- Arch Intern Med שמחקר גדול למדי מצא כי צריכת מוצרי סויה ע”י נשים מבוגרות מפחיתה את הסיכון לשברים. המימצאים קונסיסטנטים עם מחקרים קודמים שמצאו קשר חיובי בין צריכת סויה לצפיפות עצם. האפקט המגן אצל נשים בתחילת המנאופוזה היה ירידה של קרוב ל-50% בסיכון לשברים בין נשים שהיו ברבעון העליון של צריכת סויה בהשוואה לנשים ברבעון התחתון. בנשים לאחר 10 שנים מגיל הפסקת הווסת הירידה בסיכון הייתה של כ-30% .

מ- Diabetes Care למדנו ב-16/9 כי שימוש בביופידבק ורלקסציה מסייע בהורדת רמות  חרדה, לחץ ומתח שרירים אך גם, ובזה אולי החידוש, ברמות הסוכר בדם,  בחולי סוכרת סוג 2. החוקרים סבורים שקיים קשר בין המצב הנפשי להיענות לטיפול בסוכרת, והורדת רמות המתח השפיעו לטובה על ההיענות ולכן גם על התוצאות הקליניות של רמת הסוכר.

ב-20/9 דיווחנו, מתוך ה– Mayo Clinic Proceedings שניתוח בריאטרי בחולים עם השמנת יתר הוא בטוח גם בקרב מטופלים עם מחלת עורקים כלילית (CAD). במעקב לאורך 5 שנים לא נמצאו באופן מובהק סיכונים וסיבוכים ניתוחיים גדולים יותר בקרב המטופלים עם CAD בהשוואה לאלו ללא CAD . מנגד, נמצא שיפור גדול ב-BMI , תנגודת אינסולין, רמות LDL-C ועוד.

מחקר נוסף מה– J Am Coll Cardiol מה-19/9 מציג ניתוח של מטה-אנליזה לפיה שימוש בחוסמי ACE או ARB בחולים עם תסמונת מטבולית וכאלה הנמצאים בסיכון גבוה לפתח סוכרת, מפחית באופן משמעותי, כ-25% ,  את הסיכון לפתח סוכרת סוג 2. מס’ מחקרים פרוספקטיבים גדולים רצים עתה כדי לבדוק גישה טיפולית מעניינת זו.

Am J Cardiol תורם מחקר חשוב נוסף החודש , שזכה אצלנו לפרסום ב-21/9 : מחקר זה מצא כי טיפול בסטטינים לאחר אוטם חריף של שריר הלב (AMI ) בחולים עם רמות CRP גבוהות (מעל 2.9 מ”ג לליטר) הוריד באופן משמעותי את הסיכון לתמותה בתוך שנה. לטיפול בסטטינים בקרב בעלי CRP תקין או נמוך לא הייתה השפעה על התמותה במהלך שנה אחת. כלומר, רמת ה-CRP בחולים לאחר AMI עשוייה להיות חשובה לצורך קביעת הטיפול בסטטינים.

ב-23/9 למדנו מ- Chest שחולי אי ספיקת לב הישנים על צידם סובלים מתפקוד ריאות גרוע יותר מאלה שישנים בתנוחות אחרות. כמו כן הייתה הפרעה בדיפוזיה של הגזים בחולים הישנים על צידם .

ב-25/9 דיווחנו מתוך ה- J Rheumatol שהזרקה תוך מיפרקית (IA ) עדיפה על הזרקה תוך שרירית (IM) בחולים עם ראומטויד ארתריטיס (RA ) . לאחר 4 שבועות הטיפול שיעור החולים שהשיג ACR 20 (כלומר שיפור במדדי כאב ותפקוד של מעל 20%) בקבוצת ה-IA היה כ-73%, לעומת  43% בקבוצת ה-IM. IA נמצא גם כעדיף מבחינת תופעות לואי והשפעה על לחץ הדם.

ולסיום , ידיעה פיקנטית משהו שהגיעה אלינו מה- BJU Int : מסתבר שאימון של רצפת האגן אצל גברים הסובלים מבעיות בזקפה עשוי להשיג תוצאות בולטות תרתי משמע…המחקר  מצא כי אימונים לחיזוק שרירי Bulbocavernosus ו-Ischiocavernosus יעילים לטיפול בהפרעות זיקפה. לאחר 6 חודשי אימון השיגו כ-40% מהגברים תפקוד נורמלי, ובכ-35% נמצא טיפול משופר. החוקרים סבורים שאפשר לשלב את האימונים גם אצל גברים הנוטלים את התרופות לטיפול בהפרעות זקפה.