שיווק ומנהל רפואי

סיפור אישי : ”אצל הרופא”, מכתבי שלום עליכם – ב. הפרידה מהרופא

כל הרופאים יש להם מין טבע, שמה שאין הם שונאים, מייעצים הם לחולה. פלא רק בעיני שאין הם מייעצים לבלוע רובלים…..להשתגע מהם!

רופא אחד יעץ לי להרבות בהליכה. ללכת סתם בעלמה, לצעוד כלומר.  אז בא לו רופא אחר ומצווה עלי לשכב ולך תנחש מי מהם בהמה גדולה יותר. אחד פיטם אותי ב “לאפיס”.

כמעט שנה, בסדר רק ב “לאפיס”.  אני בא לאחר, אומר הוא :”לאפיס” חס ושלום! ‘לאפיס’ בשבילך סם המוות!  והוא הולך ורושם לי מין אבקה, אבקה צהובה. מן הסתם אתה יודע איזו מין אבקה היא זאת? אני בא עם האבקה הצהובה לרופא השלישי,  מה אם אין הוא חוטף את האבקה הצהובה וקורע לגזרים את הרצפט ורושם לי עשבי מרפא ?  אבל איזה מין עשב אתה חושב? לפני שהתרגלתי, אתה שומע, לעשב הזה האמן לי, נשפכה מרתי הירוקה בקרבי !   שיזכה הדוקטור הזה לפחות במחצית, ממה שאיחלתי לו בשעה שהייתי צריך לבלוע זאת לפני כול ארוחה.

הייתי מתראה בשעת מעשה עם מלאך-המוות. אבל מה לא שותה אדם לשם בריאות?  לבסוף מה ? אני בא לרופא ההוא, לראשון כלומר, שפיטם אותי ב ‘לאפיס’. ומספר לו את הסיפור על עשב המרפא המר, הממרר לי את החיים.  מתמלא הוא חמת-רצח ופונה ואומר לי במין כעס, ממש כאילו חטפתי לו את הקפוטה:- “הלא רשמתי לך ‘לאפיס’. אומר הוא. אז  מה אתה מתרוצץ כמטורף מרופא לרופא “?  אומר אני:-” שא, שא!  הלא אינך היחיד בשוק!  וחוזה לא נחתם איתך, וההוא צריך לחיות גם כן, גם לו יש אישה וילדים!” נדלק בו מין זעם,  כאילו אמרתי לו מי יודע מה ! בקיצור, הוא ביקש ממני שאלך לרופא ההוא. אומר אני :” אינני מבקש  עצות;    כשארצה, אוכל ללכת בעצמי.” ואני נוטל ושם לו רובל. אולי אתה חושב שהוא השליך לי אותו בפנים? לא, באלף רבתי.! רובלים הם אוהבים. אוי, אוהבים הם רובלים! אתה שומע! הרבה יותר מאתנו בני-אדם פשוטים. אילו היו מתיישבים לפחות להקשיב לחולה, כראוי אין אצלם דבר כזה. הם לא מניחים שיאמרו להם מלה מיותרת. הנה לא מזמן הייתי אצל רופא אחר, מכר שלך אמנם, אינני רוצה לפרש  בשמו. אהא, הוא כבר אומר לי להתפשט, במחילה מכבודך, ולשכב על הספה. מה יש ? באשר הוא רוצה להקשיב. אתה רוצה להקשיב לי? טוב מאד. הקשב לי! למה זה אינך מניח לדבר ? למה לי כול הבדיקות, המישושים והדפיקות ? לא, אבל אין לו פנאי! ממתינים, אומר הוא, שם מאחורי הדלת, עוד אנשים, איש, איש בתורו. נעשתה מין מוד?ה היום “תור”. כמו להבדיל, ברכבת, או בדואר ליד אשנב הבולים….מה ? גם לך אין פנאי ? גם אצלך כבר “תור”?   הלא אתה רופא צעיר,  מאין באים אליך “תורים”?  אם תתנהג כך, אתה שומע, תהיה לך עגמת נפש  ולא “פרקטיקה”. וגם אינך צריך לכעוס. לא התכוונתי חלילה, בחינם. אינני מין אדם כזה, שאדרש חס ושלום, בחינם! ואם כי לא רצית להקשיב לי עד הסוף  בכל זאת לא נוגע זה לזה, על הביקור יש לשלם לך……מה? אינך רוצה לקחת? לא אכריח אותך בכוח……בודאי יש לך ממה לחיות…….אתה חי מסתמא מקופונים של ניירות ערך, שאצלך בוודאי ערכם עולה…..נו, אדרבה , יעזור לך השם, שיעלה, ויעלה…..אדיה (adieu) , וסלח לי אם גזלתי את זמנך………לשם כך הלא אתה רופא…..       

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה