כיום ההערכה היא שעלות הסוכרת מהווה 3.7% מהתל”ג, עוד 20 שנה, אם לא יהיה שינוי במגמה – התחזית היא ל-6% עד 15% !

תקציר:

מטרה: להעריך את עלות הסוכרת למשק הישראלי הן העלות הישירה למערכת הבריאות והן העקיפה למשק.

שיטה: הערכה על בסיס הערכות להיקף התחלואה ומחקרי עלות שנערכו בחו”ל.

תוצאות: ע”פ הערכה לפיה יש בישראל כיום כ-420,000 חולי סוכרת מסוג 1 ו-2 (מאובחנים ולא מאובחנים), ועלות כוללת (ישירה + עקיפה)  לחולה לשנה של כ- 10,000$, העלות לכלל המשק היא של כ-4.35 מילארד $ לשנה.

דיון ומסקנות: נטל זה מהווה סד”ג של  כ-3.7% מהתוצר הלאומי, שיעור גבוה מאוד יחסית המכביד על המשק והפרט. המשך הגידול במס’ החולים עלול להביא את העלות לרמה של בין 6% עד 15% תוך 20 שנה. לכן, המשמעות הכלכלית של איזון חולי סוכרת עשוייה להיות בעלת משמעות כלכלית רבה ליציבות וצמיחת המשק.  

רקע ומטרה:

מחלת הסוכרת היא אחת המחלות המורכבות והיקרות ביותר. בעיקר, מכיוון שחולי הסוכרת נמצאים בסיכון גבוה לפתח סיבוכים ותחלואה מקרווסקולרים ומיקרווסקולרים. מס’ הערכות בוצעו לגבי עלות הטיפול בסוכרת בישראל, ואולם הערכה לעלות המחלה בפרספקטיבה של כלל המשק לא בוצעה עד כה. בניתוח זה, אנו מציגים את ההערכה לעלות מחלת הסוכרת הן במרכיב העלויות הישירות של הטיפול במחלה ובסיבוכיה מנקודת ראות מערכת הבריאות, והן העלות מנקודת ראות המשק, היינו אובדן ימי עבודה ותפוקה.

שיטה:

בשנת 2002 פורסם דו”ח של האגודה האמריקאית לסוכרת ADA (1) אשר העריך את עלות הסוכרת למשק האמריקאי. על בסיס הערכה זו, והערכות להיקף התחלואה בישראל ע”פ פירסומי האגודה לסוכרת (2)  חושבה העלות למשק הישראלי.

תוצאות:

הדו”ח האמריקאי (1)  העריך את העלות הכוללת בהיקף כולל של 132 מיליארד $ עלות שנתית. עלות זו נחלקה בין עלות משאבים רפואיים של 91.8 מיליארד $ ו-40 מיליארד $ עלויות חברתיות עקיפות.

מכיוון שמס’ החולים בארה”ב שנלקח בחשבון בהערכה זו עמד על כ-10 מיליון חולים,  העלות הממוצעת הכוללת לחולה אחד היא של 13,243 $ לשנה לחולה.

התאמת העלויות בישראל מתוארת בטבלה הבאה, טבלה מס’ 1:

כפי שניתן לראות, לצורך ההערכה הונח שמחירי העלויות הרפואיות בישראל כיום נמוכים ב-20% ממחירי העלויות בארה”ב של 2002, ושהעלויות החברתיות (בעיקר הפסד ימי עבודה) נמוכים בממוצע ב-25% .

מס’ החולים המוערך בישראל לפי פירסומי האגודה לסוכרת עומד על 419,000 חולי סוכרת בסוג 1 ו-2.

על בסיס הנ”ל התוצאה המתקבלת היא של 4.35 מיליארד $ עלות שנתית למשק.

עלות זו מהווה מכלל התל”ג המוערך  בכ- 118 מיליארד $ בשנה (3) 3.7%.

הערכת העלויות הרפואיות בלבד הכרוכות בסוכרת מסתכמת כפי שניתן לראות בכ-3.1 מיליארד $ (6% מהתל”ג). כאשר לוקחים בחשבון שכלל התקציב על הבריאות בישראל הוא 10 מיליארד $ (45 מיליארד בשנת 2002), שהם כ-9% מהתל”ג, לפי  דו”ח ויטקובסקי(4), המשמעות היא שהעלות הישירה של הטיפול בסוכרת ובסיבוכיה מהווה כ-31% מכלל תקציב הבריאות. זהו שיעור אדיר, במיוחד אם לוקחים בחשבון שמס’ החולים הוא רק כ-6% מכלל האוכלוסיה.

העלות הממוצעת הישירה לחולה היא ע”פ מימצא זה גבוהה פי 3.9 מהעלות הממוצעת לבריאות לנפש: 7,368 $ לחולה סוכרת בהשוואה לממוצע כללי לנפש של 1,836 $ .

מכיוון שקיימת מגמת  גידול בתחלואה בסוכרת, מעבר לקצב הריבוי הטבעי, הרי שניתן לחשב את הנטל הצפוי למשק כפונקצייה של שיעורי הגידול השנתיים בתחלואה, כפי שמוצג בטבלה 2 שלהלן:

ע”פ הטבלה, בהנחה שקצב הריבוי הטבעי הוא 1.5% לשנה, ושיעור הגידול בתוצר לנפש יהיה 1% לשנה, ניתן לראות שעלייה במס’ החולים בקצב של 5% לשנה תגרום לכך שתוך 5,10 ו-20 שנה , שיעור עלות המחלה מכלל התל”ג יעלה מ-3.7% כיום, ל4.1%, 4.7% ו-5.9%.

תסריט פסימי יותר המניח שבעקבות מגיפת ההשמנה, שיעור הגידול בתחלואת הסוכרת יעלה ל-10% בשנתי עלול לגרום לכך שתוך 20 שנה תגיע עלות הסוכרת לשיעור של כ-15% מהתל”ג, שיעור שעלול בהחלט לגרום למשבר כלכלי רציני.

דיון ומסקנות:

העלות הגבוהה של מחלת הסוכרת, הגידול המשמעותי בשיעור התחלואה בשנים האחרונות והמגמות הצפויות מחייבים את ראשי מערכת הבריאות לפעול באופן נמרץ ויעיל להקטנת האיום הבריאותי והכלכלי כאחד ולהעלות את ניהול מחלת הסוכרת לסדר עדיפות גבוה במיוחד.

לצורך כך, יש חשיבות רבה ל:

מניעה בעיקר מניעת השמנה

איבחון מוקדם לרבות איבחון של הסינדרום המטבולי ו-IGT (קדם סוכרת) בכדי לאפשר טיפול והתערבות יעילה בשלבים המוקדמים של המחלה.

טיפול אגרסיבי בחולים שאובחנו יש מקום להנחיות קפדניות יותר של טיפולים אינטנסיביים הן תרופתיים, תזונתיים והתנהגותיים.  במסגרת זו יש לשקול שימוש  מוגבר ומוקדם יותר באינסולין באותם חולים בהם טיפול תזונתי ותרופתי לא הצליחו להביא לאיזון גליקמי.

יעדי ה-HbA1c הנמוכים מ-7% חייבים להוות מטרה ויעד טיפולי אצל כל מטופל ורופא, ומערכת הבריאות והקופות צריכות לעשות מאמץ לאתר חולים שאינם ביעד כדי להפעיל עליהם משטר טיפולי קפדני שיקרבם ליעד הטיפולי.

יש לשקול הכללת אמצעים מתקדמים ויעילים לטיפול וניטור חולים במסגרת סל הבריאות (אינסולינים מתקדמים, מערכת ניטור ובדיקת רמות סוכר רציפה, קבוצות תמיכה והדרכה ועוד).

מקורות:

Economic Costs of Diabetes in the U.S. in 2002, Diabetes Care 26:917-932, 2003, http://care.diabetesjournals.org/cgi/reprint/26/3/917

ד”ר עפרה קלטר – ליבוביץ’, מכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות הבריאות,

http://www.sukeret.co.il/doc_in_israel.asp?info_id=1743&info_type=83

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה , הירחון הסטטיסטי