כל מי שעוסק בתחום השיווק הרפואי, בעיקר של תרופות מרשם וטכנולוגיות, מודע ודאי למשמעות של ההשלכות הכלכליות של השימוש במוצרים שחברתו משווקת. כמאמר השיר המפורסם של שלמה ארצי “כמה זה עולה לנו ?…” , השאלה הזו עולה לא רק בדיונים מסחריים מול אנשי רכש ומינהל בקופות ובבתי החולים, אלא גם במפגשים מקצועיים גרידא.

אם פעם, לפני עשור או יותר רופא מקצועי היה נמנע מלהכנס לשאלת העלות, היום ברור יותר ויותר, ולשיעור גדל והולך של אנשי רפואה שאין מה לעשות: יש מגבלת תקציב, ואפילו מגבלה קשה ולכן שאלת העלות היא רלבנטית, ויותר מכך, לגיטימית.

הלחץ התקציבי ומיקוד השאלה של עלות התכשיר, ובמיוחד לאור העובדה ש”כרטיס הכניסה” לסל הבריאות מחייב הוכחה והצדקה של עלות/תועלת, היו אמורים לגרום לכך שהתעשייה, הן תעשיית התרופות והן הטכנולוגיות, תהפוך את נושא המחקר והאנליזות הכלכליות-רפואיות למכשיר חשוב ומרכזי בסל הפעילויות השיווקיות.

בפועל, יש לאמר שזה עדיין לא ממש קורה. חלק מהחברות הבינו שיש להשקיע בהכנה של “תיק כלכלי-רפואי” לצורך ההגשה לסל הבריאות ועושות מאמץ להציג ניתוח כלכלי-רפואי המצדיק הכללת התרופה/טכנולוגיה בסל, וחלק קטן יותר אף מנסות להשתמש בניתוח כזה לצורך הצגתו למקבלי החלטות בכירים בקופות החולים, משרד הבריאות וכד’. מעטים מאוד, אם בכלל, הופכים את המימצאים הכלכליים-רפואיים של הניתוח גם לחומר המוצג לרופאים ואנשי מקצוע, בדומה לתוצאות מחקרים קליניים.

כאן המקום גם להדגיש שבעוד שאין כל בעייה בהצגת תוצאות של מחקרים קליניים בינ”ל לרופאים ואנשי מקצוע בישראל (הורדה של X אחוז בסיכון היחסי תהיה כנראה רלבנטית גם לאוכלוסיית מטרה דומה בישראל), הרי שקשה או בעייתי מאוד להציג באופן דומה מימצאים של מחקרים פרמקואקונומיים שנערכו בחו”ל (ואלו אגב מתרבים והולכים ומתפרסמים יותר ויותר לא רק בעתונות כלכלית-רפואית אלא גם בעתונים המובילים בעולם כמו Lancet, JAMA , New England J of Medicine  וכד’), מכיוון שלא בהכרח המסקנות המתקבלות ממחקר שנערך באנגליה או ארה”ב גם תקפות בישראל: על בסיס אותם נתונים קליניים, אך מחירים שונים של תרופות, תעריפי אישפוז ופרוצדורות, ניתן להגיע לעיתים אף למסקנות הפוכות. תכשיר או טכנולוגיה שנמצאו בעבודה אמריקאית cost effective או cost saving עלולים להימצא בנתונים המקומיים אטרקטיביים יותר או פחות.  לכן כדי להשתמש במימצאים של עבודות כלכליות/רפואיות בינ”ל יש צורך בביצוע התאמות לתנאים בישראל.

בארץ מתקיימים לא מעט מחקרים קליניים, הן עצמאיים והן כחלק ממחקרים רב מרכזיים ורב לאומיים. מעטים מאוד הם המחקרים הכלכליים-הרפואיים הנערכים בארץ, היינו אלו המודדים בנוסף לפרמטרים הקליניים, גם את מרכיבי העלויות, איכות החיים וכד’.

אם כך, מדוע, דווקא במדינה שבה קיים לחץ תקציבי כה גדול על מערכת הבריאות, ומבנה שוק מוסדי מונופסוני (2 קופות חולים מבטחות כ-80% מהאוכלוסיה) אשר שימוש שיווקי בטכניקות וכלים כלכליים-רפואיים נראה ממש מתבקש בהם, יש שימוש כה נמוך בכלים אלה ?

נראה שאפשר למנות מס’ גורמים:

• אנחנו עדיין בתחילת הדרך, כנראה. דחיפה גדולה לנושא הכלכלי-רפואי החלה לפני כ-4 שנים כאשר משרד הבריאות הנחה את מגישי הבקשות לסל הבריאות לצרף ניתוח כלכלי-רפואי , כהמלצה בלבד. כך שיחסית מדובר בתחום שהחל להתעורר רק לפני זמן לא רב.


• למרות הדרישה/המלצה להציג ניתוח כלכלי-רפואי במסגרת הבקשה לסל הבריאות, לא ברור עדיין באיזו מידה מסקנות הניתוחים הללו מתקבלות ומשפיעות על החלטות הועדה. שיטת ההערכה והדירוג הקיימת כיום מוציאה במידה רבה את ה”עוקץ” מהניתוח הכלכלי (במילים אחרות הדירוג הנמסר לדיון לועדת הסל אינו מדד כלכלי-רפואי מובהק כמו למשל “תוספת העלות הנדרשת להשגת שנת חיים מתואמת איכות-QUALY אחת” אלא דירוג אינטואיטיבי המבוסס על כמה גורמים די מעורפלים). שימוש ברור במדד כלכלי-רפואי היה מן הסתם מעודד יותר חברות לעשות מאמץ כדי לאפשר הצגתו.


• לחלק לא מבוטל של העוסקים בשיווק רפואי חסר עדיין הידע וההבנה במושגים הבסיסיים של כלכלת בריאות. מה זה cost effective ? מתי cost effective הופך להיות cost saving ? מה זה QUALY בדיוק…?  ולכן  רואים את הדרישה /המלצה לניתוח כלכלי במסגרת הבקשה לסל, כאיזושהי דרישה פורמלית של משרד הבריאות, בדומה למסמכים אחרים הנדרשים לרישום התרופה למשל, ותו לא.


• שפת כלכלת הבריאות גם לא שגורה עדיין באופן חופשי בקרב כל אנשי הרפואה והמינהל במערכת הבריאות, ובודאי שלא כלל ציבור הרופאים, דבר המקשה על בניית “קמפיין” המבוסס על ניתוח/מחקר כלכלי-רפואי.

אז מה אפשר לעשות ?

מצד התעשייה וגורמי השיווק ניתן לחשוב על הפעולות והכיוונים הבאים:

• לשלב במסגרת ההכשרה של כל מנהל מוצר/נציג רפואי “קורס בסיסי” לצורך הבנת המושגים והמונחים הבסיסיים והרלבנטיות שלהם למציאות המקומית.


• לשאוף לכך שכל תכשיר/מוצר אשר מושקעים בו מאמצים ומשאבים שיווקיים יהיה “תיק כלכלי-רפואי” אשר יאפשר הצגת המוצר לחלופות ומתחרים לקהלי היעד הרלבנטים מהזוית הכלכלית הרפואית הרלבנטית לתנאי השוק המקומי (השוואת יחסי עלות/תועלת).


• ניתוח זה צריך להיות מתורגם גם לשפה ומונחים שנציגי השיווק, וקהלי המטרה השונים- גם רופאים, רוקחים, אחיות וודאי אנשי מינהלה יוכלו להציג ולדון בו.


• יש מקום לעודד ולתמוך בהשתלמויות/הרצאות לקהלים מקצועיים שבהם יידונו ויוצגו להם מונחי יסוד והדגמות של מודלים כלכליים-רפואיים. העלאת המודעות וההכרות עם המונחים תהיה חשובה ומועילה בהמשך. יש לציין, וזאת מנסיון אישי, שהנושא מעניין ואטרקטיבי עבור רופאים רבים.


• יזימה של מחקרים כלכליים-רפואיים בישראל: כדאי לנסות ולשלב בכל מחקר קליני ברמה כזו או אחרת, כולל ובעיקר PMS (מחקרים לאחר התחלת השיווק של התכשיר), גם את החלק הכלכלי. הוספת הפרמטר של מדידת רכיבי העלויות השונים ומדדים נוספים למחקר ש”רץ” ממילא, יכולה להיות ישימה בקלות יחסית עם עלויות שוליות לא גבוהות. המשמעות השיווקית של מחקר כזה יכולה להיות גבוהה ואפילו דרמטית עבור מקבלי ההחלטות בדרגות השונות במערכת הרפואית.


• שימוש במידע לצורך השפעתו על המלצות טיפוליות של איגודי רופאים – כידוע איגודים רפואיים מוציאים מפעם לפעם הנחיות והמלצות טיפול. בדר”כ אין היתייחסות ישירה בהמלצות לצד העלויות, אך כמובן שישנה התייחסות עקיפה לפחות לאספקט העלות (הטיפול היקר ביותר יוצע לרוב רק לאחר שהקודמים לו נכשלו וכד’). מסקנות העולות מניתוח כלכלי-רפואי עשויות לעיתים להשפיע על שינויים בהנחיות (תארו למשל שתוצאות של ניתוח כלכלי-רפואי יובילו למסקנה שעלות הטיפול הכוללת באינדיקציה ספציפית, בתרופה מסויימת שהופיעה עד כה כקו טיפול שלישי, נמוכות יותר מהעלות הכוללת של התרופה המופיעה בהנחיות כקו הטיפול השני – ייתכן מאוד שמידע זה ישכנע את האיגוד לשנות את המלצות הטיפול בהתאם).

לסיכום , ניתוח כלכלי-רפואי אינו דרישה פורמלית בלבד, אלא יכול וצריך להיות כלול בסל המידע והמסרים של המוצר כפי שמוצג לקהלי היעד השונים שלו. כדי להשיג אפקט מקסימלי כדאי לאמץ ולהנחיל את השפה והמונחים לכל גורמי השיווק, ולקוחות היעד.