במכתב מחקר, המתפרסם במהדורת 30 לאוקטובר של הלנצט, תחת הכותרת” Should rosuvastatin be withdrawn from the market? “המחברים, מהולנד,  מציגים ניתוח נתוני מרשמים מינואר 1999 עד לדצמבר 2003 ב-123 בתי מרקחת קהילתיים בהולנד (המייצגים אוכלוסיה של כ-1 מיליון מבוטחים), הקשורים למידע מפורט על מרשמים של 195 רופאי משפחה מ-104 מרפאות.

החוקרים מתמקדים בתקופה של 9 חודשים מאז מרץ 2003, המועד שבו הושק הרוסובסטטין, הקרסטור בשמו המסחרי. מהנתונים עולה שבמהלך  9 החודשים הללו, הקרסטור תפס נתח שוק של 5% מכלל המרשמים של סטטינים. בדצמבר 2003, 35% מכלל המטופלים אשר התחילו טיפול בסטטינים, או שבוצע אצלם שינוי בסוג התרופה, קיבלו מרשם של קרסטור.

המחברים מדווחים על 599 מטופלים אשר החלו טיפול בקרסטור, מהם 251 (42% מכלל המטופלים בתרופה) לא קיבלו כל טיפול תרופתי בהורדת ליפידים לפני כן. נמצא גם ש:

• מרבית המטופלים, 67% , נטלו מינון של 10 מ”ג ליום, ורק שניים השתמשו ב-80 מ”ג ליום.


• התכשיר אינו מומלץ למטופלים עם רגישות/נטייה למיופתיה ורהבדומיסוליסיס (מחלות שרירים), לנוטלים במקביל פיברטים, ולסובלים מהיפותירודיזם ולמבוגרים מעל 70. למרות זאת, מצאו המחברים ש-2% ממקבלי המרשמים נטלו גם פיברטים, ו-21% היו מעל גיל 70.


• על בסיס זה חישבו המחברים ש-23% מהמטופלים בקרסטור היו בסיכון עודף לרהבדומילוזיס, ומתוך קבוצה זו  37% היו כאלה שקיבלו את הקרסטור כתרופה הראשונה להורדת כולטסרול (כלומר, לא קיבלו טיפול תרופתי בסטטינים לפני כן).


• ביותר משליש מכלל המקרים שבהם הותחל טיפול ראשוני בסטטינים, התרופה החדשה בשוק הייתה התרופה שנרשמה.


• מעל 90% מהמטופלים בקרסטור טופלו במינון מירבי של 10 מ”ג או 20 מ”ג ובכך הקטינו את הסיכון הכלייתי הכרוך במינונים גבוהים.

החוקרים מביעים את דאגתם מכך שהרופאים נראים נלהבים לרשום את הקרסטור, גם למטופלים שטרם טופלו בסטטינים לפני כן, וגם למטופלים בעלי גורמי סיכון לפיתוח תופעות לואי של מחלות שרירים, חלקן אפילו קטלניות.

המחברירם מציינים שלאור המידע השנוי במחלוקת הנוגע לבטיחות התרופה, הם סבורים שיש להעריך ולבחון את גישת הרופאים הרושמים את התרופה ובמיוחד למטופלים שלא קיבלו בעבר טיפול בסטטינים ומטופלים בעלי גורמי סיכון לפיתוח תופעות לואי קשות.

Lancet 2004; 364: pg 1577

הערת המערכת: יש לציין שלאחרונה פירסמנו כאן דיווח מתוך ה-Am J Cardiol    אשר בחן את  בטיחות התכשיר ומצא אותו בטוח בהשוואה לסטטינים אחרים וללא הבדל סטטיסטי בשיעור תופעות הלואי.