במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American Heart Association מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בקרב קשישים במרכזים סיעודיים עם פרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מחלת מסתם שיעור גבוה יותר של אירועי דמם והבדל קטן ביעילות טיפול בנוגדי-קרישה פומיים ישירים במינון סטנדרטי לעומת טיפול במינון מופחת.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הפחתת מינון טיפול בנוגדי-קרישה פומיים ישירים משמשת באופן לא-עקבי בקשישים עם מחלות רקע רבות, זאת סביר להניח בשל חשש מסיבוכים ותועלת לא ידועה של טיפול במינון סטנדרטי.
החוקרים התבססו על נתונים ממאגר תביעות מדיקייר בשנים 2013-2017 וממאגר Minimum Data Set Records והשלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי. הם זיהו חולים שהחלו טיפול בנוגדי-קרישה פומיים ישירים (Apixaban, Dabigatran ו-Rivaroxaban) בגילאי 65 שנים ומעלה עם פרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מחלת מסתם שהתגוררו בבתי אבות.
במחקר נבחנה בטיחות הטיפול (אשפוז בשל דימום מג’ורי) ויעילות הטיפול (תמותה מכל-סיבה, תרומבוזיס כולל אוטם לבבי, אירוע מוחי, תסחיף סיסטמי, תרומבואמבוליזם ורידי).
מדגם המחקר כלל 21,878 חולים שהחלו טיפול בנוגדי-קרישה פומיים ישירים, מהם קרוב למחצית (48%) קיבלו טיפול במינון מופחת. הגיל הממוצע של המשתתפים עמד על 82 שנים, כשני-שליש היו נשים ו-31% סבלו מליקוי קוגניטיבי בדרגה בינונית/חמורה.
מניתוח סטטיסטי עלה כי טיפול בנוגדי-קרישה פומיים ישירים במינון סטנדרטי לווה בשיעור גבוה יותר של אירועי דמם (יחס סיכון של 1.18, רווח בר-סמך 95% של 1.03-1.37) עם 9.4 לעומת 8.0 אירועי דמם ל-100 שנות-אדם, בהתאמה. הטיפול במינון סטנדרטי לווה בשיעור הגבוה ביותר של אירועי דמם בחולים מעל גיל 80 שנים (9.1 לעומת 6.7 אירועים ל-100 שנות-אדם, בהתאמה) ובאלו עם מדד מסת גוף קטן מ-30 ק”ג/מ2 (9.4 לעומת 7.4 אירועים ל-100 שנות-אדם).
החוקרים לא זיהו קשר בין מינון הטיפול בנוגדי-קרישה פומיים ישירים ובין הסיכון לתמותה או אירועים תרומבוטיים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים במתן טיפול במינון מופחת בנוגדי-קרישה פומיים ישירים בקשישים רבים עם מחלות רקע רבות.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!