הסיכון לשבץ ומוחי ולאוטם בשריר הלב גבוה כמעט פי 2 במטופלים עם הרמות הגבוהות ביותר של חומצה אורית בסרום בהשוואה למטופלים עם הרמות הנמוכות ביותר, כך עולה מהממצאים האחרונים של מחקר רוטרדם (the Rotterdam Study). תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת לשבץ מוחי (Stroke).   

מחקר רוטרדם הינו מחקר אורכי מבוסס על אוכלוסייה של מחלות כרוניות ומגבילות. החוקרים בחנו מידע הנוגע ל-4,385 משתתפים ללא היסטוריה של שבץ מוחי או מחלת עורקים כליליים עד תחילת המחקר, ושעבורם היו בנמצא בדיקות דם זמינות. 

תקופת המעקב הממוצעת הייתה 8.4 שנים. לאחר שהחוקרים חילקו את המשתתפים ל”חמישונים” (quintiles) וביצעו את ההתאמות לסיכון על פי גיל ומין, יחס הסיכון (HR – hazard ratio) לאוטם בשריר הלב היה 1.68 בין החמישון הגבוה ביותר לנמוך ביותר, HRלמחלה קרדיווסקולרית היה 1.87, לשבץ כלשהו 1.57, ולשבץ איסכמי היה 1.77. HR לשבץ המורגי נמצא כחסר מובהקות סטטיסטית. 

בנוסף דיווחו החוקרים, כי הקשר שבין חומצה אורית לסיכון למחלת לב ולשבץ מוחי היה חזק יותר במטופלים שלא סבלו מיתר לחץ דם מאשר במטופלים שסבלו מיתר לחץ דם.

בראיון שנערך עימו הזהיר אחד החוקרים כי עדיין מדובר בשלב מוקדם מידי מכדי שניתן יהיה להתחיל להשתמש בחומצה אורית כאמצעי עבור בחינות סקר למחלות לב. לדבריו, תחילה יש לקבוע את מידת הדיוק של חיזוי הסיכון על פי רמות חומצה אורית.

החוקר הוסיף כי במידה ואכן יסתבר כי רמות חומצה אורית מסייעות להבדיל בצורה טובה יותר בין מטופלים בסיכון גבוה למטופלים בסיכון נמוך, יש להחליט האם וכיצד מטפלים במטופלים בסיכון גבוה. לדבריו, יש לכך השפעה גדולה בנוגע לקביעת סף הסיכון שבו ישתמשו.

עוד ציין החוקר כי הקשר שנמצא בין חומצה אורית לסיכון למחלות קרדיווסקולריות נראה לינארי: הסיכון הקרדיווסקולרי גדל בהדרגה ככל שרמות החומצה האורית עולות. לפיכך, הדגיש החוקר, אין ערך סף ‘טבעי’, כהגדרתו. המטרה של ערך סף, הסביר החוקר, היא להבדיל בין מטופלים שיפיקו את מירב התועלת מטיפול לבין אלו שירוויחו פחות מטיפול.       

החוקר סיכם באומרו כי חומצה אורית מהווה סיבה חשובה לשבץ מוחי ולאוטם בשריר הלב, כפי הנראה על ידי גרימת מחלה כלייתית, שמובילה ליתר לחץ דם, שמאוחר יותר מוביל לשבץ מוחי ולאוטם בשריר הלב. לדבריו, הממצאים החדשים משפרים במידה משמעותית את ההבנה של מנגנון פתופיזיולוגי עיקרי אשר מוביל לשבץ מוחי ולמחלת לב קורונרית.

לידיעה המלאה ממדסקייפ

Stroke 2006;37:1503-1507.