תוצאותיו של מחקר שהוצג במסגרת המפגש השנתי של ה-American College of Cardiology (ה-ACC) מעידות כי עירויי דם, פרט להיותם סמן לבעיה חמורה בחולה, מהווים בעצמם גורם סיכון לתוצאה ירודה בחולים המטופלים בשל התקף לב או עוברים התערבויות קרדיאליות.

אחד החוקרים, ד”ר Rajagopal, מסביר כי המחקר מעיד כי מתן עירויי דם עלול להקשר לעליה בשיעורי התמותה. לדבריו, העירויים עלולים להזיק לחולה או להצביע על חולים שמצבם הרפואי חמור יותר.

החוקרים השוו בין 363 חולים שקיבלו עירויים ל-3710 חולים שלא קיבלו עירויים. הממצאים מעידים כי גורם הסיכון המשמעותי ביותר לתמותה בקרב הנבדקים בקבוצה שקיבלה עירויים היה קבלת העירוי, שהעלתה את הסיכון לפטירה פי 3.6. כ-13% מהחולים בקבוצה שקיבלה עירויים נפטרו בתוך 30 ימים בשל התקף לב, בהשוואה ל-5% מהחולים שלא קיבלו עירוי (הבדל מובהק סטטיסטית, עם ערך P <.0001)

במחקר נוסף שהוצג נבחנו הרשומות הרפואיות של חולים שהשתתפו ב-Controlled Abciximab and Device Investigation to Lower Late Angioplasty Complications (ה-CADILLAC). במחקר השתתפו חולים שעברו התערבות כלילית דרך העור ונמצא כי ב-82 מתוך 2060 החולים נדרש מתן עירוי דם.

תוצאות המחקר מעידות כי בקרב הנבדקים שקיבלו עירויים נמצא סיכון גבוה ב-10% לתמותה בשל שבץ או התקף לב וב-20% לתמותה במהלך השנה שלאחר הפרוצדורה.

החוקרים מסיקים כי יש להזהר בעת מתן עירויי דם לחולים העוברים התערבויות כליליות ראשוניות דרך העור.

במחקר שלישי נבדקו חולים שקיבלו עירוי מדם שנשמר לאורך תקופה של יותר מ-25 ימים. הממצאים מעידים כי בקרב חולים בעלי סוג דם A או AB נמצאה סבירות מופחתת לשרוד לאורך תקופה בת 5 שנים לאור מעבר ההתערבות הכלילית דרך העור.

עוד נכתב כי דם שנשמר לאורך תקופה ממושכת יותר עלול לגרום לתגובות דלקתיות רבות יותר במקבל העירוי, וכי משום שדם מסוג A ו-AB הינו נדיר, מנות דם אלה נוטות להשמר לאורך תקופה ממושכת יותר.

לידיעה ב-doc’s guide