כיום קרדיולוגים אינם מחשיבים גלוקוז בדם כגורם חשוב בפרוגנוזה למחלות קרדיווסקולריות. הממצאים מציעים כי יש לשנות גישה זו וכי רמות גלוקוז הן למעשה גורם חשוב בפרוגנוזה.

במחקר שפורסם בגיליון אוגוסט של American Heart Journal, בדקו החוקרים משמעותיות פרוגנוסטית של גלוקוז בדם בחולים לא סכרתיים עם CVD יציב, במיוחד לגלוקוז בטווח התקין.

החוקרים בדקו נתונים מ-30 שנים מנבדקים עם CVD. סה”כ נכללו במחקר 2732 נבדקים עם 140 מקרי מוות קרדיווסקולרים ו-61 מקרי מוות שאינם קרדיווסקולרים.

הצוות זיהה קשר תלול בין רמות גלוקוז בדם לתמותה קרדיווסקולרית ותמותה מכל הסיבות לשנתיים ותמותה לא קרדיווסקולרית (p < 0.0001). לא היתה הוכחה לסף נמוך יותר. 

תמותה לשנתיים עלתה מ-2.99% לרמות גלוקוז בדם של 60 מ”ג/ד”ל ל-7.23% לרמות של 89 מ”ג/ד”ל והגיעה ל-11.38% ב-119 מ”ג/ד”ל (שווה ערך לרמות בפלזמה של 134 מ”ג/ד”ל).

עלייה דומה נצפתה לתמותה קרדיווסקולרית ולא קרדיווסקולרית.

הקשר שנצפה הוכח כסיבתי וזאת ניתן לבסס רק במחקרים אקראיים מתאימים. ירידה אגרסיבית בגלוקוז הרבה מתחת לתקין (100 מ”ג/ד”ל) אולי תגרום לירידה ניכרת בתמותה לחולים עם מחלה קרדיווסקולרית.

לא ידוע מדוע גלוקוז כה חשוב. לכן יש לערוך מחקרים נוספים ברמה הבסיסית בכדי להסביר כיצד משפיע הגלוקוז על התמותה בנוכחות טרשת עורקים.

Am Heart J 2005;150:209-214.

לידיעה במדסקייפ

<!–

–>