חוקרים מדווחים כי עלייה בסיכון לתמותה הקשורה להיארעות טכיקרדיה חדרית (VT) לאחר אוטם שריר לב אקוטי אינה מתרחשת בחולים המטופלים בסטטינים.

המידע מדגיש את חשיבות הטיפול בסטטינים בכל החולים לאחר אוטם שריר הלב עם עלייה ב-ST.

בעוד שרוב החולים בגרמניה מקבלים טיפול בסטטינים לאחר MI חריף, היחס בין חולים שמקבלים את התרופה שנה לאחר MI יורד לפחות מ-50%.

מחקרים חדשים הציעו כי לסטטינים יש השפעות מגנות על הלב מעבר להשפעות בהפחתת כולסטרול, כולל נורמליזציה של תיפקוד מערכת עצבים אוטונומית ושיפור יציבות חשמלית של מיוציטים, ציינו החוקרים בגיליון יוני של European Heart Journal.

בהינתן הוכחות כי סטטינים יכולים להוריד את הסיכון לאריתמיה, ערכו החוקרים את המחקר הנוכחי בכדי לקבוע האם התרופה תשפיע על הסיכון הגבוה לתמותה הנראה בחולים עם טכיקרדיה חדרית לאחר אוטם שריר לב עם עלייה ב-ST. עם הטיפול התרופתי הנוכחי לחולים לאחר MI, כולל חסמי בטא וסטטינים, הכוח הפרוגנוסטי של טכיקרדיה חדרית שנוי במחלוקת.

החוקרים בדקו 3,137 חולים עם MI עם עלייה ב-ST אשר עברו בדיקת הולטר.

ל-11% היתה טכיקרדיה חדרית לא מאושרת, 78% מהם קיבלו סטטינים בעת השחרור. בקרב חולים ללא VT, כ-82.8% לקחו סטטינים.

תמותה לאחר שנה בקרב חולי VT שלקחו סטטינים היתה 9.2%, אך 25% בקרב אלו שלא לקחו את התרופה.

אנליזה יוניוריאנטית מצאה כי VT לא מאושר היה קשור לביכון גבוה לתמותה, לא היתה עלייה בתמותה בקרב חולים שלקחו סטטינים.

החוקרים הסיקו כי תחת טיפול בסטטינים, VT אינו קשור לפרוגנוזה שלילית לטווח ארוך, דבר המרמז כי לסטטינים יתכן ויש השפעה נוספת מעבר להורדת כולסטרול וייצוב רובד, אשר אולי קשור לייצוב מיוקרדיום נגד אירועים פרו-אריתמיים.

הנתונים שהוצגו במחקר זה תיאורטים בלבד ויש צורך במחקר נרחב נוסף בכדי לקבל מידע נוסף בנוגע למנגנון המולקולרי הפוטנציאלי השוכן בבסיס ההשפעה הקלינית של סטטינים.

Eur Heart J 2005;26:1078-1085

לידיעה במדסקייפ