מחקר שפורסם לאחרונה מצביע על כך שצריכת שמן דגים אינו מקטין את הסיכון לטכקירדיה חדרית ולפרפור חדרים בחולים שבגופם הושתל דיפברילטור.

מחקרים קליניים שנערכו בחומצות שומן פולי-לא רוויות (PUFAs) מסוג אומגה-3 מצביעים על ירידה בשיעור התמותה הקרדיאלית המיידית, דבר המעיד על השפעות נוגדות הפרעת קצב אפשריות שלהן. מטרת המחקר היתה לבדוק האם קיימות השפעות כאלה בחולים בעלי היסטוריה של טכיקרדיה חדרית (VT) מושהה או של פרפור חדרים (VF).

המחקר נערך באופן אקראי, כפול-סמיות ומבוקר באמצעות פלצבו ב-6 מרכזים רפואיים בארצות-הברית וההרשמה נערכה בין פברואר 1999 לבין ינואר 2003. במחקר השתתפו 200 חולים בעלי דפיברילטור מושתל המבצע היפוך-חשמלי (ICD) הסובלים מאפיזודה עכשוויות של VT מושהה או VF.

החולים חולקו באקראי לקבלת שמן דגים, במינון של 1.8 ג’ ליום המכיל 72% של PUFAs מסוג אומגה-3 או לקבלת פלצבו. מעקב נערך אחר הנבדקים לאורך תקופה של 718 ימים (טווח של 20-828 ימים). מדדי התוצאות העיקריים היו משך הזמן עד לאפיזודה הראשונה של טיפול ICD בשל VT או VF, שינויים בריכוזי ה-PUFAs מסוג אומגה-3 בתאי הדם האדומים, תדירות הישנות ארועי ה-VT או ה-VF ואנליזת תת-קבוצות שנקבעה מראש.

בחולים שחולקו באקראי לקבלת שמן דגים הופיעה עליה בשיעור ה-PUFAs מסוג אומגה-3 הממוצע בממברנות תאי הדם האדומים מערך של 4.7% לערך של 8.3% (P<.001), מבלי שנצפה כל שינוי בחולים שקיבלו פלצבו. בחודשים 6, 12 ו-24 קיבלו 46%, 51% ו-65% מהחולים שצרכו שמן דגים טיפול ICD בשל VT או VF, בהשוואה ל-36%, 41%, ו-59% מהחולים שקיבלו פלצבו (P = .19).

בתת המערכת של 133 החולים שהפרעת הקצב שלהם היתה VT, נמצא כי ב-61%, 66% ו-79% מהחולים בקבוצת צורכי שמן הדגים הופיעו VT או VF בחודשים 6, 12 ו-24, בהשוואה ל-37%, 43% ו-65% מהחולים בקבוצת הביקורת (P = .007). ארועי VT או VF חוזרים היו שכיחים יותר בקרב חולים שצרכו שמן דגים (P<.001).

החוקרים מסיקים כי בקרב חולים בעלי ICD הסובלים מאפיזודה עכשווית של הפרעת קצב חדרית מושהה. לא מפחית שמן דגים את הסיכון להתרחשות VT או VF ועלול אף לעודד התרחשות הפרעת קצב בחלק מהחולים.

JAMA. 2005;293:2884-2891.