במטופלים העוברים  סוגים שונים של סינדרום קורנורי אקוטי (ACS) לנוכחות של אנמיה יש כושר חיזוי משמעותי ובלתי תלוי לגבי הפרוגנוזה של החולה, כך עולה מתוך מחקר המתפרסם כעת ב-Circulation.

אמנם עוד טרם מחקר זה היה ידוע שלאנמיה יש את הפוטנציאל להחמיר איסכמיה של שריר הלב, אך המידע הקליני של השפעת אנמיה ב-ACS היה מוגבל. אי לכך החוקרים ביקשו לבחון את הקשר בין רמות המוגלובין במצב הבסיס לבין אירועים קרדיווסקולרים מרכזיים במהלך 30 יום בקרב קרוב ל-40,000 מטופלים שהשתתפו במחקרים קלינים במצבי ACS .

לאחר התאמה של הבדלים במאפיינים הבסיסיים של המשתתפים וקביעת אינדקס טיפולים באישפוז, נמצא קשר תלול עולה בצורת האות J בין רמות רמות המוגלובין בזמן הבסיס, לבין אירועים קרדיווסקולרים מרכזיים.

במטופלים עם אוטם שריר הלב עם עליית ST אשר רמות ההמוגלובין שלהם נבדקו מול קבוצת ביקורת של בין 14 ל-15 ג’/ד”ל, נמצא שהתמותה הקרדיווסקולרית עלתה ככל שרמות ההמוגלובין ירדו מתחת ל-14 ג’/ד”ל. רמת הסיכון היחסי לתמותה קרדיווסקולרית בחולים אלה הייתה 1.21 עם מובהקות סטטיסטית, לכל ירידה ב-1 ג’/ד”ל של המוגלובין. בקצה השני של רמות ההמוגלובין נמצא שמטופלים עם רמות מעל 17 ג’/ד”ל גם היו בסיכון גבוה ומובהק סטטיטי לתמותה, עם יחס סיכון של 1.79.

במטופלים עם אוטם שריר הלב ללא עלית ST , בהשוואה לאלו שהיו עם רמות המוגלובין של בין 15-16 ג’/ד”ל , השכיחות של מוות קרדיווסקולרי, אוטם נוסף בשריר הלב, חזרה של איסכמיה – עלתה כאשר רמות ההמוגלובין נפלו מתחת ל-11 ג’/ד”ל, ויחס הסיכון היה 1.45 לכל ירידה נוספת של 1 ג’/ד”ל , עם מובהקות סטטיטית. מטופלים עם רמות המוגלובין מעל 16 ג’/ד”ל היו גם בסיכון מוגבר למוות או לאירוע איסכמי, עם יחס סיכון של 1.31 שנמצא מובהק סטטיסטי.

על בסיס מימצאים אלה מסכמים החוקרים כי רמות ההמוגלובין בדם מהוות גורם חיזוי עצמאי לאירועים קרדיווסקולרים משמעותיים במטופלים במצבי ACS שונים.

Circulation. 2005;111:2042-2049