במחקר אמריקאי העריכו הכותבים את הסיכון היחסי של תמותה הקשורה לתת משקל (BMI <18.5), עודף משקל (BMI 25-30), ולהשמנה (BMI 30) ע”י שימוש בנתונים ממחקר NHANES I שנערך בין 1971-1975 ומחקר NHANES II שנערך בין 1976-1980, עם מעקב עד 1992,ונתונים מ-NHANES III בשנים 1988-1994 עם מעקב עד שנת 2000.

סיכונים יחסיים אלו יושמו בחלוקת BMI ומשתנים אחרים מ-NHANES 1999-2002 בכדי להעריך אחוזים שניתן לייחסם ומספר מקרי מוות נוספים, הותאמו לגורמים ולהשפעות ששונו ע”י הגיל.

בהשוואה לקטגוריית BMI נורמלי (BMI 18.5-25), השמנה היתה קשורה ל-111, 909 יותר מקרי מוות (95% רווח בר סמך; 53, 754-170, 064) ותת משקל עם 33, 746 יותר מקרי מוות (95% רווח בר סמך; 15, 726 – 51, 766). עודף משקל לא נמצא קשור ליותר מקרי מוות (86-, 094 מקרי מוות ; 95% רווח בר סמך, 161-, 223 עד 10-, 966). הסיכונים היחסים לתמותה הקשורה בהשמנה היו נמוכים יותר ב-NHANES II.
החוקרים הסיקו כי תת משקל והשמנת יתר, במיוחד רמות גבוהות של השמנה, היו קשורים לעלייה בתמותה ביחס לקטגורית משקל נורמלי. השפעת ההשמנה על תמותה עשויה לרדת עם הזמן, אולי בגלל שיפור בבריאות הציבור ובטיפול רפואי. ממצאים אלו הינם עקביים עם עלייה בתוחלת החיים בארה”ב והירידה באחוזי תמותה ממחלת לב איסכמית.

במחקר אחר אשר השתמש באותם הנתונים, מצאו החוקרים כי שכיחות כל גורמי הסיכון (רמות כולסטרול גבוהות ללא קשר לטיפול, לחץ דם גבוה ללא קשר לטיפול, עישון נוכחי) מלבד סוכרת ( מאובחנת ולא מאובחנת) ירדה עם הזמן בכל קבוצות ה-BMI, כשהירידה הגדולה ביותר נצפתה בקרב קבוצות המשקל עודף והשמנת יתר.

JAMA. 2005;293:1861-1867 and 1868-1874

לתקציר הידיעה