בחולים הסובלים מפרפור עליות (AF) פראוקסימלי או עמיד לטיפול, המטופלים באמצעות התערבות יחידה של טיפול אבלציה באמצעות צנתר בשילוב למתן תרופות נוגדות הפרעת קצב, פוחתת באופן מובהק סטטיסטית הסבירות לחוות הישנות של הפרעת הקצב בעליות, בהשוואה לחולים המטופלים באמצעות התרופות בלבד. כך עולה ממחקר רב-מרכזי, אקראי ומבוקר שתוצאותיו הוצגו במפגש של ה-American College of Cardiology.
המחקר שעסק בקטיעה באמצעות צנתר לצורך ריפוי של פרפור עליות (CACAF) שנערך באיטליה, היה המחקר הפרוספקטיבי האקראי המבוקר הראשון המשווה בין טיפול זה לבין מתן תרופות בחולים אלו שבהם נכשל הטיפול התרופתי בעבר. זהו גם המחקר האקראי הראשון המדגים את עליונות פרוצדורת ה-CACAF בשמירת קצב הסינוס באוכלוסית חולים מאתגרת זו. חשוב לציין כי החוקרים גילו שהיעילות ארוכת הטווח של הפרוצדורה איננה תלויה במתן הטיפול התרופתי.
ד”ר Bertaglia, שהציג את הממצאים, מסביר כי מדובר בירידה דרמטית באפיזודות ההישנות של הפרעות קצב בעליות בקרב נבדקי הקבוצה שעברו את הפרוצדורה. במהלך תרופת מעקב ממוצעת בת 12.5 חודשים, 91% מהחולים שטופלו באמצעות תרופות בלבד חוו לפחות ארוע אחד של tachyarrhythmia, בהשוואה ל-44% מהחולים בקבוצה שעברה את פרצדורות האבלציה, תוצאה בעלת מובהקות סטטיסטית גבוהה (P < .001). אנליזת Cox-proportional מראה כי הסיכון להישנות פרפור העליות במהלך תרופת המעקב היה גבוה פי 3.2 בקרב נבדקי הביקורת, בהשוואה לחולים שעברו את הפרוצדורה. יתר על כן, לא נמצא הבדל בשיעור הסיבוכים הגדולים בין שתי הקבוצות.
ניטור באמצעות transtelephonic ECG מגדיל את היכולת לזהות אפיזודות AF א-סימפטומטיות
למחקר נרשמו 137 חולים שגילם הממוצע היה 67 שנים והם סבלו מ-AF פראוקסימלי (כ-60% מהם) או עיקש והראו אי-סבילות לטיפול התרופתי או שהטיפול נכשל בהם לפחות פעמיים בעבר. בכל החולים אובחן AF לפחות 6 חודשים לפני המחקר, וברובם נמצאה היסטוריה ארוכה של AF (משך ממוצע של 6 שנים). 43% מהחולים סבלו ממחלת לב מבנית ורוב החולים היו גברים. התרופה השכיחה ביותר בשימוש היתה amiodarone (בכ-64% מהמקרים) ולאחריה flecainide (בכ-25% מהמקרים). חולים שסבלו מ-AF קבוע ובאלה שבהם נמצא קוטר ה-transversal left atria גדול מ-55 מ”מ נפסלו מהשתתפות במחקר.
החוקרים חילקו באקראי את החולים לקבלת טיפול יחיד של אבלציה באמצעות צנתר יחד עם טיפול תרופתי (קבוצת הטיפול, בת 68 נבדקים) או לקבלת טיפול תרופתי בלבד (קבוצת הביקורת, בת 69 נבדקים). נקודת הסיום העיקרית היתה העדר מוחלט של הישנות ה-tachyarrhythmia בעליות במהלך תקופת מעקב בת שנה.
החולים בקבוצת הטיפול עברו מיפוי תלת-מימדי של העליה השמאלית לפני ביצוע הפרוצדורה. משך הפרוצדורה הממוצע היה 193±66 דקות. מצב החולים נוטר באמצעות אקג בסיסי, Holter ECG, ומתקן transtelephonic ECG במהלך 4 החודשים הראשונים של המחקר. החולים הורו למדוד את הקצב מדי יום ולחזור על הבדיקה במידה והם חשים בהלמות לב. השימוש ב-transtelephonic ECG איפשר לחוקרים מעקב אינטנסיבי בהרבה מזה שבוצע במחקרים קודמים, דבר שאיפשר להם לזהות טוב יותר אפיזודות AF א-סימפטומטיות במהלך תקופת המעקב.
יעילותו ארוכת הטווח של טיפול האבלציה איננה מושפעת מהפרעה בטיפול התרופתי
עד סיום המחקר, חוו 63 מתוך 69 נבדקי קבוצת הביקורת (91%) לפחות הישנות אחת של AF, לעומת 30 מתוך 68 נבדקי קבוצת הטיפול (44%).
בסיום המחקר חולקו באקראי החולים בקבוצת הטיפול שלא חוו הישנות של אפיזודת AF להמשך בטיפול התרופתי (19 נבדקים) או להפסקת הטיפול התרופתי (19 נבדקים). אחרי חולים אלה נערך מעקב במהלך 12 חודשים נוספים, שבמהלכו חוו 13% מהם (5 חולים) הישנות של ה-AF. שיעורי ההישנות הזו היו דומים מאוד בקבוצה שבה נמשך הטיפול התרופתי (2 חולים) ובקבוצה שבה הוא הופסק (3 חולים), ומכך מציעים החוקרים שהיעילות ארוכת הטווח של פרוצדורת הקטיעה בלתי-תלויה במתן הטיפול התרופתי.
תוצאות המחקר מציגות “שינוי פרדיגמה” בנוגע לקטיעה בטיפול ב-AF
ד”ר Jeffrey Goldberger, שדן בתוצאות המחקר במפגש, מסביר כי מדובר בשינוי הפרדיגמה, בכך שניתן לדון בתוצאות המבוססות על מצב המחלה ולא בתוצאות המבוססות על מצב החולה. לדבריו, ניתן לקבוע שתוצאות האבלציה עדיפות על תוצאות הטיפול התרופתי ביצירת בקרה בחולים הסובלים מ-AF.
אולם, הוא מציין שיש להציב את יתרונות הפרוצדורה למול תופעות לוואי אפשריות של הטיפול, כמו יצירת הצרות של וריד הריאה, atrioesophageal fistula והתרחשות שבץ . שיעורי הסיבוכים הגדולים במחקר ה-CACAF היו דומים בקבוצת הטיפול ובקבוצת הביקורת (5.8% ו-5.9%), למרות ש-3 מתוך 4 הסיבוכים שדווחו בקבוצת הטיפול היו קשורים לביצוע הפרוצדורה.
לסיכום, מציין ד”ר Bertaglia כי התוצאות חשובות במיוחד משום שהמחקר נערך באוכלוסית חולים מבוגרת ומאתגרת, אלו שהראו עמידות לטיפול התרופתי, שהם החולים הקשים ליותר בטיפול במסגרת מתן הטיפול הרפואי. קטיעה באמצעות צנתר נמצאה יעילה בחולים אלה, לדבריו, ואף הראתה יעילות לטווח ארוך, ללא תלות בהמשך מתן הטיפול התרופתי.
הוא מסכם כי כעת עובדת קבוצתו על בחינת יעילות פרוצדורת הקטיעה לבדה (ללא שימוש בתרופות נוגדות הפרעת קצב כלל) במסגרת מחקר ה-CACAF-2, שאליו החלו לרשום חולים בסוף שנת 2004. תוצאותיו של מחקר עתידי זה צפויות להופיע בשנת 2009
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!