ע”פ מחקר המתפרסם היום ב-Arch Intern Med הקשר בין BMI גבוה לתמותה מסיבה קרדיווסקולרית במטופלים עם רקע של מחלה טרשתית אינו כה מובהק, כפי שחלק ממחקרים קודמים הצביע.

מטרת המחקר, לאור נתונים סותרים הייתה לזהות מתאם בין BMI (שכידוע זוהי נוסחאת המשקל בק”ג חלקי הגובה בריבוע במטרים), לבין תמותה קרדיווסקולרית או מכל סיבה במטופלים עם מחלה טרשתית.

החוקרים השתמשו במאגר הנתונים של מחקר ה-Physicians Health Study כדי לחשב את המיתאם בין ערכי ה-BMI לבין הסיכון לתמותה קרדיווסקולרית וכללית בקרב מטופלים שדיווחו על אירוע MI או שבץ קודם.

ניתוח הנתונים הצביע על 5,010 מקרי תמותה עם סיבה מוגדרת במהלך תקופת מעקב של 5 שנים. הוגדרו ארבעה רמות של BMI : מתחת ל-22, בין 22-24.9 , בין 25-28 ומעל 28 .

לכל קבוצת BMI חושב הסיכון היחסי למוות קרדיווסקולרי או מכל סיבה.

נמצא כי בהשוואה לגברים עם BMI של בין 22-24.9 , גברים עם BMI מעל 28 באותה קבוצת גיל היו בסיכון יחסי של 1.11 .  במודל שלא כלל התייחסות לגורמים ביולוגיים של השמנת יתר הסיכון היחסי היה של 1.04 . סיכון יחסי של 1.06 נמדד בגברים שכלל התאמה של גורמים ביולוגים להשמנת יתר.

הסיכון היחסי לתמותה קרדיווסקולרית היה דומה: 1.07 לאותה קבוצת גיל, 1.01 ללא התאמה של גורמים ביולוגיים להשמנת יתר, ו-1.01 עם התאמה.

לבעלי BMI מתחת ל-22 נמצא סיכון יחסי מעט גבוה יותר מאשר הקבוצה עם BMI נורמלי (בין 22 ל-24.9) לתמותה מכל סיבה ולתמותה קרדיווסקולרית.

החוקרים מסכמים איפוא ש-BMI גבוה עשוי שלא להיות במיתאם גבוה עם סיכון לתמותה קרדיווסקולרית או תמותה מכל סיבה, בקרב מטופלים עם רקע של מחלה לב כלילית.

Arch Intern Med. 2004;164:2326-2332.