ניתוח סיסטמטי המופיע כעת ה-Lancet מטיל ספק בהתאמתו של האתנולול (נורמיטן, נורמלול ועוד) לשימוש במטופלים עם יתר לחץ דם. החוקרים אף קוראים תגר להיותה של התרופה תרופת “דגל” המשמשת גם כבסיס להשוואה לטיפולים אחרים.

החוקרים סקרו 4 מחקרים שבהם הושווה האתנולול עם פלצבו, או לאי טיפול, וחמישה מחקרים שבהם נערכה השוואה לתרופות אחרות לטיפול ביתר לחץ דם.

ב-4 המחקרים הראשונים השתתפו בסה”כ 6,825 מטופלים, אשר נערך בהם מעקב למשך 4.6 שנים, נמצא שלמרות שינויים מהותיים בירידה ביתר לחץ דם במטופלים באתנולול בהשוואה לפצלבו או לאי טיפול, לא היו כל הבדלים סטטיסטיים מובהקים בפרמטרים חשובים אחרים ביחס הסיכון היחסי ל:

• כל גורמי התמותה – 1.01


• תמותה קרדיווסקולרית – 0.99


• אוטם שריר הלב – 0.99


• הסיכון לשבץ נראה נמוך יותר באתנולול – 0.85

כאשר הושווה אתנולול עם תרופות אחרות להורדת יתר לחץ דם לא היו הבדלים משמעותיים בהורדת רמות לחץ הדם. עם זאת, בקבוצת האתנולול נמצא שיעור גבוה יותר של תמותה – 1.13 .

ב-5 המחקרים שבחנו זאת השתתפו 17,671 מטופלים שהיו במעקב של 4.6 שנים בממוצע. התמותה הקרדיווסקולרית נטתה להיות גבוהה יותר עם אתנולול מאשר בתרופות האחרות, וגם לשבץ מוחי נמצא סיכון גבוה יותר.

לאור מימצאים אלה סבורים החוקרים שהגישה המקובלת של שימוש באתנולול כתרופת קו ראשון לטיפול בלחץ דם אינה במקומה. הם גם חולקים על מקומה של התרופה כתרופת התייחסות וכ”מייצגת” את כלל קבוצת חוסמי הבטא.

Lancet 2004; 364: 1684-89

לדיווח ב-druginfo