עד כה, לא ידוע האם מתן עירוי דם לחולים אנמיים הסובלים מסינדרומים קורונריים אקוטים קשור לשיפור שיעור ההישרדות של החולים.

מטרת המחקר הנוכחי היתה לבדוק האם קיים קשר בין מתן עירוי דם לבין שיעור התמותה בקרב חולים הסובלים מסינדרומים קורונריים אקוטים שפיתחו דימום ו/או אנמיה במהלך שהייתם בבית החולים.

במחקר נותח מידע אודות 24,112 נבדקים במסגרת 3 מחקרים בינלאומיים שנערכו בחולים הסובלים מסינדרומים קורונריים אקוטים. החולים חולקו לקבוצות בהתאם לקבלה או לאי-קבלה של עירוי דם במהלך אישפוזם. במחקר נבדק הקשר בין מתן עירוי דם לבין התוצאה הקלינית. מדד התוצאה העיקרי היה שיעור התמותה כעברו 30 ימים.

2,401 (10.0%) מהחולים קיבלו לפחות עירוי דם אחד במהלך אישפוזם. החולים שקיבלו עירוי דם היו מבוגרים יותר וסבלו ממצבים קו-מורבידיים רבים יותר בעת ההגעה לבית החולים, ובנוסף נמצאו בהם שיעורים גבוהים משמעותית של תמותה כעבור 30 ימים (8.00% לעומת 3.08%, P<.001), של התקפי לב (25.16% לעומת 8.16%, P<.001), ושל תמותה ביחס להתקפי לב (29.24% לעומת 10.02%, P<.001)בהשוואה לחולים שלא קיבלו עירוי דם.

שימוש ב-Cox proportional hazards modeling הראה כי מתן עירוי דם קשור לסיכון מוגבר לתמותה כעבור 30 ימים (ערך HR מותאם, 3.94; 95%CI, 3.26-4.75) לתמותה כעבור 30 ימים ביחס להתקפי לב  (HR, 2.92; 95% CI, 2.55-3.35). באנליזת שכללה פרוצדורות וארועים של דימום, נמצא מתן העירוי קשור לנטיה כלפי שיעור תמותה מוגבר. הסבירות הצפויה לתמותה כעבור 30 ימים היתה גבוהה יותר במתן עירוי.

מתן עיורי דם בסינדרומים קורונרים אקוטיים נמצא קשור לשיעור תמותה גבוה יותר, וקשר זה נשמר לאחר התאמה לגורמים חזאים אחרים ולתיזמון הארועים. בהנתן מגבלות האנליזה שבוצעה למידע שנאסף במחקרים קליניים, מסבירים החוקרים, ישנו צורך בביצוע מחקר אקראי שיפתור את בעית השונות בין תוצאות המחקר הנוכחי לבין תוצאות מחקרים תצפיתיים אחרים. החוקרים ממליצים על נקיטת זהירות בנוגע לשימוש השגרתי במתן עירויי דם בחולים יציבים עם מחלת לב איסכמית.

JAMA. 2004;292:1555-1562.

לתקציר הידיעה