שני דיווחים שפורסמו לאחרונה מעידים כי היפרגליצמיה כרונית קשורה באופן בלתי-תלוי בסיכון מוגבר למחלה קרדיווסקולרית, בקרב חולים סוכרתיים ואפילו בקרב אנשים שאינם סוכרתיים. אחת מקבוצות החוקרים מציינת כי יתכן שהגיע הזמן ליזום מחקרים הנוגעים להתערבויות להורדת רמת המוגלובין ה-A1c באנשים שאינם סובלים מסוכרת.

הקבוצה הראשונה ביצעה מחקר פרופקטיבי שבמהלכו נבדקו רמות המוגלובין ה-A1c והסיכון למחלה קרדיווסקולרית החל משנת 1995. קבוצת הנבדקים כללה 4662 גברים ו-5570 נשים בגילאי 45-79 שנים והמעקב נמשך עד לשנת 2003.

החוקרים מדווחים כי הסיכון למחלת לב כלילית ולמחלה קרדיווסקולרית ושיעור המורבידיות הכללית נמצאו רציפים ומשמעותיים לאורך הטווח העולה של ריכוזי המוגלובין ה-A1c שנמצאו בנבדקים.

לדוגמא, בקרב הגברים, הסיכון המותאם לגיל ללקות בארוע לבבי כלילי היה 3.44 בקרב נבדקים בהם נמצאו ערכי HgA1c בין 6.5% ל-6.9%, בהשוואה לנבדקים שבהם נמצאה רמת HgA1c נמוכה מערך של 5%.

בקרב הנבדקים שלא אובחנו כסוכרתיים, אך נמצאו בהם ערכי HgA1c של 7% ולמעלה מכך, נמצא סיכון יחסי של 7.07. בקרב הנבדקים הסוכרתיים, נמצא סיכון יחסי של 4.82.

בקרב נשים, הסיכונים היחסיים המתאימים עומדים על ערכים של 3.06, 4.73 ו-6.00.

עבור גברים ונשים יחדיו, נמצאה עליה של כל אחוז אחד ברמת ה-HgA1c קשורה בסיכון מוגבר ב-20%-30% לתמותה.

החוקרים כותבים כי התמותה המוגברת והסיכונים הקרדיווסקולריים נמצאו בלתי-תלויים בלחץ-הדם של הנבדקים, בפרופיל הכולסטרול או השומנים בסרום הדם שלהם, בערך ה-BMI, ביחס בין היקף המותן להיקף הירך, בעישון או בהיסטוריה של מחלת לב או שבץ.

כאשר החוקרים התייחסו לסוכרת ולערך ה-HgA1c באותו מודל, סוכרת לא נמצאה חזאי משמעותי בלתי-תלוי, דבר המעיד כי הסיכון המוגבר משמעותית המצוי בחולים הסוכרתיים מתווך כולו על-ידי ערכי ה-HgA1c.

החוקרים מסכמים כי יתכן שידרש זמן עד שניתן יהיה להכליל את ריכוזי ה-HgA1c בטבלאות גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, כך שהחלטות טיפוליות יוכלו להתבסס על איפיון טוב יותר של הסיכון האבסולוטי.

בעבודה השניה ביצעו החוקרים מטה-אנליזה של מחקרים פרוספקטיביים תצפיתיים אודות הקשר בין המוגלובים שעבר גליקוזילציה לבין מחלה קרדיווסקולרית בנבדקים סוכרתיים. באנליזה נכללו 10 מחקרים שעקבו אחר חולים בסוכרת מסוג 2 ו-3 מחקרים שעקבו אחר חולים בסוכרת מסוג 1.

האנליזה מראה כי הסיכון היחסי למחלה קרדיווסקולרית היה 1.18 לכל עליה של אחוז ברמת ההמוגלוסבין שעבר גליקוזילציה בקרב חולים בסוכרת מסוג 2. הסיכון המתאים בחולים הסובלים מסוכרת מסוג 1 עומד על ערך של 1.15.

החוקרים מסכמים כי ברור ששיפור הבקרה הגליצמית יסייע להפחית את הסיכוןלמחלה קרדיווסקולרית.

במאמר מערכת מצויין כי הדיווחים מראים שניתן להוסיף את רמת ההמוגלוביםן שעבר גליקוזילציה לרשימת האינדיקטורים האחרים לסיכון קרדיווסקולרי, כמו יתר לחץ-דם ורמת כולסטרול.

עוד נכתב כי שינוי חברתי העוסק בהפחתת הצריכה הקלורית ובהגברת הפעילות הגופנית יסייע בהפחתת רמות ה-HgA1c בהפחתת שיעור הסוכרת באוכלוסיה, בהפחתת השלכות הסוכרת באוכלוסיה, ואולי אף בהפחתת שיעור המחלות הקרדיווסקולריות בעתיד.

Ann Intern Med 2004;141:413-432,475-476.

לידיעה במדסקייפ