במחקר זה המתפרסם כעת ב-BMJ נבדקה רמת הסיכון לתמותה לאחר ניתוח לב כפונקצייה של ותק הרופא המנתח. מתוצאות הניתוח הסטטיסטי עולה שמצד אחד, אין הבדל בין שיעורי התמותה של חולים שעברו ניתוח לב ע”י מנתחים בכירים וזוטרים, ומאידך, נראה ששיעורי התמותה של מטופלים שנותחו ע”י מנתחים צעירים הולכים ויורדים ככל שותק המנתחים גדול יותר.

מדובר במחקר רטרוספקטיבי אשר התבסס על נתונים של כ-19,000 מטופלים שעברו ניתוח לב באנגליה בין אפריל 1997 למרץ 2003 , ואשר 5,678 איש מתוך הקבוצה הנ”ל נותחו ע”י 15 כירורגים ספציפיים שהיו בשלב של בין השנה הראשונה לרביעית לאחר סיום התמחותם.

הקריטריון המרכזי היה שיעור התמותה בקרב מטופלים שנותחו ע”י מנתחים צעירים (שנבדק לכל שנת ותק), ובהשוואה למנתחים ותיקים.

מהמימצאים עולה שלאורך 6 שנות המעקב שיעור התמותה היה במגמת ירידה. שיעור התמותה בקרב מנתחים ותיקים עמד על 2% והיה דומה לזה שנמצא בקרב המנתחים הצעירים – 1.9%.

עוד נמצא שבעוד ששיעור התמותה בקרב חולים שנותחו ע”י מנתחים עם ותק של שנה היה 2.2% , הרי ששיעור התמותה של חולים שנותחו ע”י מנתחים עם 4 שנות ותק, ירד ל-1.2% . נתונים אלו נמצאו מובהקים גם לאחר התאמות שונות בנתוני המטופלים.

החוקרים מסיקים איפוא ששיעורי התמותה הכלליים של חולים המנותחים ע”י מנתחים צעירים דומה לאלה הידועים לגבי מנתחים ותיקים. ירידה משמעותית ומובהקת בסיכון לתמותה נמצאה כקשורה לותק המנתח הצעיר: מנתחים עם ותק של 4 שנים משיגים תוצאות הישרדות משופרות לעומת עמיתיהם עם ותק של שנה אחת.

BMJ  2004;329:421 (21 August), doi:10.1136