במאמר שפורסם במהלך חודש פברואר בכתב העת JAMA מדווחים חוקרים על נתונים חדשים מהם עולה כי ניתוח המרה של הלבלב והמרה עם מעקף תריסריון (Biliopancreatic Diversion with Duodenal Switch) מביא לירידה גדולה יותר במשקל הגוף ותוצאות מטבוליות טובות יותר, בהשוואה לניתוח מעקף קיבה (Roux-en-y Gastric Bypass), אך גם מלווה בשיעור סיבוכים גבוה יותר.

במחקר האקראי השוו החוקרים את התוצאות לאחר חמש שנים של שתי הפרוצדורות. מדגם המחקר כלל 60 משתתפים בגילאי 20-50 שנים עם מדד מסת גוף בטווח שבין 50 ל-60 ק”ג למטר בריבוע. 31 משתתפים חולקו באקראי לניתוח מעקף קיבה ו-29 חולקו לניתוח מעקף תריסריון. החוקרים הצליחו לאסוף נתונים לאחר חמש שנות מעקב אודות 55 מהמשתתפים.

בתחילת המחקר, מדד מסת הגוף הממוצע של המשתתפים בקבוצת מעקף קיבה ומעקף תריסריון עמד על 54.8 ו-55.2 ק”ג למטר בריבוע, בהתאמה. לאחר חמש שנים, הירידה המשוערת במדד מסת הגוף ובמשקל הגוף הייתה גדולה יותר לאחר ניתוח מעקף תריסריון בהשוואה לניתוח מעקף תריסריון. ההבדל הממוצע בין הקבוצות עמד על 8.5 ק”ג ו-24.9 ק”ג, בהתאמה. הירידה הכוללת במשקל הגוף עמדה על 40.3% ו-26.4% עם מעקף תריסריון ומעקף קיבה, בהתאמה, והעליה החוזרת הממוצעת במשקל הגוף מהמשקל הנמוך ביותר לאחר שנה ושנתיים מהניתוח ועד תום המעקב עמד על 8.7 קילוגרמים ו-9.9 קילוגרמים, בהתאמה, עם הבדל ממוצע בין הקבוצות של 1.7 קילוגרמים.

ניתוח מעקף תריסריון לווה גם בירידה גדולה יותר משמעותית ברמות כולסטרול כללי, LDL, טריגליצרידים וריכוז סוכר בצום, אך ללא הבדל משמעותי בין הקבוצות בשיעורי ההפוגה של סוכרת מסוג 2, תסמונת מטבולית, שינויים בלחץ הדם ותפקודי ריאות.

עוד תוארו הבדלים בין הקבוצות ברמות ויטמינים ומצב תזונתי. ריכוז וויטמין A וויטמין D, כמו גם סידן מיונן, ירדו משמעותית ורמות הורמון PTH עלו משמעותית לאחר מעקף תריסריון, בהשוואה למעקף קיבה. שכיחות חסר הויטמינים לאחר חמש שנות מעקב היה גדול יותר לאחר ניתוח מעקף תריסריון, בהשוואה לניתוח מעקף קיבה.

השפעות שליליות על מערכת העיכול לאחר חמש שנים, כולל צואה רכב והשלכות שליליות על אורח החיים עקב התסמינים של מערכת העיכול, היו נפוצים יותר לאחר ניתוח מעקף תריסריון.

איכות החיים הבריאותית השתפרה משמעותית בחולים לאחר שתי הפרוצדורות, ללא הבדל בשינויים בין הקבוצות. במשתתפים לאחר ניתוח מעקף תריסריון תועד שיפור גדול יותר (35.2%) בתפקוד הפסיכו-סוציאלי כפי שנקבע לפי מדד Obesity-related Problems Scale, בהשוואה למשתתפים לאחר ניתוח מעקף קיבה (24.3%).

שיעור המטופלים עם אריעו חריג אחד או יותר לאחר הפרוצדורה עמד על 79.3% לאחר מעקף תריסריון ועל 67.7% לאחר מעקף קיבה. מספר האשפוזים החוזרים מכל-סיבה עמד על 17 מקרים לאחר ניתוח מעקף תריסריון ו-9 מקרים לאחר ניתוח מעקף קיבה; התערבויות ניתוחיות נוספות על-רקע הפרוצדורה הראשונית נדרשו ב-13 משתתפים לאחר ניתוח מעקף תריסריון ו-3 משתתפים לאחר ניתוח מעקף קיבה. ארבעה משתתפים נוספים לאחר ניתוח מעקף תריסריון אושפזו בשל תת-ספיגה של ויטמינים וחלבונים.

החוקרים מציינים כי הממצאים אינם תקפים למשתתפים עם מדד מסת גוף מעבר לטווח של 50-60 ק”ג למטר בריבוע.

לאור השיעור הגבוה של פרוצדורות ניתוחיות נוספות והסיכון לסיבוכים תזונתיים, החוקרים ממליצים על נקיטת משנה זהירות בביצוע ניתוחי מעקף תריסריון ומציעים גישה חליפית אפשרית, הכוללת תחילה ניתוח שרוול קיבה, לאחריו פרוצדורה שניה להשלמת מעקף תריסריון באלו המקפידים על המעקב, אך ללא ירידה משביעת רצון במשקל הגוף או במחלות הנלוות. עם זאת, יש עוד לקבוע אם גישת ניתוח מעקף תריסריון בשני שלבים תביא לשיפור בתוצאות.

JAMA Surg. Published online February 4, 2015

לידיעה במדסקייפ