האם ניתן לטפל באספירין לאחר דימום תוך-מוחי? (Neurology)

ממחקר חדש עולה כי טיפול בנוגדי-טסיות אינו קשור בסיכון מוגבר להישנות דימום תוך-מוחי (ICH).

מטרת המחקר היתה לבדוק אם טיפול בנוגד טסיות מגביר את הסיכון לדימום תוך-מוחי חוזר.

החוקרים בדקו נתונים מחולים שסבלו מדימום לובארי תוך מוחי (n=127) או דימום תוך-מוחי עמוק (n=80). החוקרים עקבו אחר השורדים באמצעות ראיון טלפוני שנערך 3 ו-6 חודשים לאחר האירוע, ולאחר מכן לאחר כל 6 חודשים.

החוקרים מצאו כי 46 מהמשתתפים (22%) החלו בטיפול בנוגדי-טסיות במהלך תקופת המעקב, בעיקר למניעת מחלת לב איסכמית. אינדיקציות אחרות כללו פרפור פרוזדורים, מסתם לב מלאכותי, או שבץ איסכמי/Transient Ischemic Attack.

39 משתתפים במחקר סבלו מדימום תוך-מוחי חוזר, שיעור ההיארעות היה דגול יותר בקרב משתתפים שסבלו מדימום תוך-מוי לובארי, בהשוואה לדימום עמוק (שיעורי מצטברים לשנתיים של 22% לעומת 4%, בהתאמה, P=0.007). טיפול בנוגדי טסיות לא היה קשור בסיכון מוגבר להישנות ICH בקרב שורדי דימום תוך-מוחי לובארי (Hazard Ratio=0.8, 95% CI=0.3-2.3) או עמוק (HR=1.2, 95% CI-0.1-14.3).

למרות תוצאות המחקר, החוקרים ממליצים לשקול בזהירות טיפול נוגד-טסיות לאחר ICH, רק במקרים של סיכון גבוה לאירועים טרומבוטים.

במאמר מערכת צויין כי המחקר היה קטן ולכן בעל עוצמה סטטיסטית נמוכה. העורך הוסיף כי עד שיהיה מידע נוסף זמין באשר לטיפול בנוגדי-טסיות, יש להגביל את הטיפול למקרים ספציפיים עם סיכון נמוך לדימום חוזר.

Neurology 2006;66:206-209.

לידיעה ב-NELM

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה