352 מטופלים שאובחנו עם פגיעה בעורק כלילי אחד (קוטר 2.5-3 מ”מ ואזור פגוע באורך 15-32 מ”מ) הוקצו אקראית לטיפול בסטנט מצופה sirolimus או סטנט מתכתי לא מצופה. כעבור 9 חודשי מעקב נבחנו הבדלים בקוטר חלל העורק ושיעור ההיצרות החוזרת באזור הפגוע. כמו כן החולים היו במעקב לאירועים לבבים משמעותיים.
בסיום תקופת המחקר נמצא שקוטר המינימלי של חלל העורק היה גדול באופן משמעותי בקבוצה שטופלה בסטנט מצופה סירולימוס בהשוואה לקבוצת הביקורת (22.2 לעומת 1.33 מ”מ) גם שיעור ההיצרות החוזרת היה נמוך משמעותית בקבוצת הסירולימוס (5.9% לעומת 42.3%).
בתום תקופת המעקב 8% מהמטופלים שטופלו סטנט מצופה סירולימוס חוו אירוע לב משמעותי בהשוואה ל-22.6% בקבוצה שטופלה בסטנט רגיל. הבדל זה נמצא קשור בעיקר לצורך המופחת ברה-וסקולריזציה (4% לעומת 20.9%).
החוקרים מסכמים כי סטנטים מצופים סירולימוס עדיפים מסטנטים מתכתיים חשופים לטיפול בפגיעה טרשתית ארוכה בודדת בעורק כללי קטן מ-3 מ”מ.
Lancet 2003; 362: 1093-99. Published online Sept 30, 2003.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!