המחקר עקב אחר 667 ילדים שהופנו טופלו ואושפזו בבית חולים סורוקה בין 1999 ל-2000 , ואשר אובחנו בבית החולים בוודאות כסובלים מדלקות אוזניים.  האיבחון הוודאי בחדר המיון התבסס על ניקור עור תוף שע”פ כותב המאמר נחשבת כבדיקה מהימנה.

לפי נתוני המחקר, בין 74% ל-86% מהילדים שהופנו לבית החולים – לא אובחנו ולא טופלו על ידי רופאי הקהילה בהתאם להנחיות המקובלות. רק 59% מהמקרים אובחנו כ”בעיה באוזניים”, והשאר דלקות ואבחנות אחרות.

הכתב, רן רזניק, מדגיש כי בעיקר מדובר ברופאי ילדים, שחלק גודל מהם הנם רופאים יוצאי ברית המועצות. הוא מעלה ספקות לגבי הכשרתם , ולגבי יעילות המוסדות – קופות החולים ומשרד הבריאות באופן שבו מבוצעת ההכשרה והבקרה על אותם רופאים.

אנו ביקשנו את תגובתו של ד”ר צחי גרוסמן, יו”ר חי”פא, אירגון רופאי הילדים בקהילה. ד”ר גרוסמן לא ראה את הכתבה בזמן ששוחחנו עמו, אך לאחר שתארנו בפניו את עיקר הדברים התייחס לנקודות הבאות:

* בדיקת ניקור עור התוף היא אמנם בדיקה מדוייקת מאוד אך אינה בדיקה תקנית וסטנדרטית, בעיקר משום שהיא כואבת. למעשה,מדגיש ד”ר גרוסמן, הבדיקה הזו נעשית כיום בארץ רק בבי”ח סורוקה, למטרות מחקר.

* הבדיקה שנעשית על ידי רופאי ילדים בקהילה נעשית באמצעות מכשיר שאינו יכול להגיע לדיוק באותה רמה של בדיקת הניקור. ואולם, מדגיש ד”ר גרוסמן, כל הילדים שהשתתפו במחקר הזה הופנו על ידי רופאי הקהילה ! כלומר, לא מדובר על פיספוס שבו נשלחו ילדים לביתם והגיעו למיון במצב קשה. הם הופנו על ידי רופאי הקהילה, ו-59% מהם הגיעו עם אבחנה של בעיות באזניים.

* בסופו של דבר כלל הילדים, במסגרת וכהמשך לאיבחון ולטיפול בקהילה, אובחנו וטופלו באופן נכון, וזו השורה התחתונה הרלבנטית.

המחקר מטפל גם בסוגיית הטיפול עצמו. לפי ההנחיות, במקרה של איבחון ברור של דלקת אזניים יש להתחיל בטיפול אנטיביוטי, כשתרופת הבחירה הראשונית היא אמוקסיצילין. על פי מימצאי המחקר לא ניתנה אנטיביוטיקה ב-40% מהמקרים. נתון זה מוצג בכתבה ככשל נוסף של רופאי הקהילה והילדים.

 עלינו להעיר כמובן ששיעור מתן האנטיביוטיקה קשור ודאי לשיעור איבחון דלקת האזניים. ברור שבמקרים בהם לא אובחנה דלקת אזניים בודאות אין הכרח או העדפה להתחיל טיפול אנטיביוטי דווקא…

פרופ’ זרם פראייר, מבית החולים שערי צדק, והעורך של הג’ורנאל קלאב הפדיאטרי שהתייחס לבקשתנו גם הוא למחקר, מציין שהטיפול האנטיביוטי בדלקות אזניים יעיל רק ב-1 מתוך 7 טיפולים, ולכן אין הסכמה רחבה לכך שיש להתחיל מייד בטיפול אנטיביוטי. כמו כן מאשר פרופ’ פראייר את טענתו של ד”ר גרוסמן, שאכן בדיקת ניקור עור התוף אינה בדיקה סטנדרטית ומקובלת כיום.

ד”ר דויד כהן, מומחה לאף אוזן גרון מבית חולים שערי צדק התייחס לבקשתנו אף הוא לפרסום. ד”ר כהן הסתייג בתחילת דבריו מכך שההתיחסות היא לכתבה העיתונאית ולא עבודת המחקר עצמה. עם זאת, מסביר ד”ר כהן שהבדיקה הנעשית במרפאות על ידי רופאי הילדים והמשפחה היא באמצעות אוטוסקופ. בדיקה זו היא בעלת שיעורי דיוק של איבחון דלקת אזניים של כ- 50% לרופא מיומן. לכן, אין לדעתו מקום לבוא בטענות לרופאי הילדים ורופאי המשפחה על שיעור הדיוק באיבחון, והכתבה עושה עם ציבור רופאים זה עוול, לדעתו.

באשר לשיטת הדיקור, ד”ר כהן מאשר את טענתו של ד”ר גרוסמן שהשימוש בשיטה זו לאיבחון אינו מקובל ואינו מומלץ , ונעשה בה שימוש בבי”ח סורוקה בלבד לצרכים מחקריים. לדעתו של ד”ר כהן, השימוש בשיטה זו אינו מומלץ בהיותו כואב וטראומתי לילד, ותוספת הערך שיכולה לתת בדיקה זו על פני בדיקה מיקרוסקופית היא שולית.

כמו כן מוסיף ד”ר כהן כי הטענה של איבחון לא מדוייק או נכון של דלקות אזניים אינה מוצדקת גם מהאספקט של היותה של דלקת האזניים בהרבה מקרים חלק מסימפטומים ותחלואה של דרכי נשימה ומערכות אחרות בגוף. לכן איבחון של דלקת נשימתית יכול לכלול בתוכו גם את מרכיב הדלקת באזניים, אך לא בהכרח יהיה זה המרכיב הקריטי והדחוף ביותר לטיפול.

באשר לטענות שהוצגו בכתבה לגבי חוסר השימוש באנטיביוטיקה בכלל, ואנטיביוטיקה נכונה בפרט, טוען ד”ר כהן שהמגמה כיום היא דווקא להפחית ככל האפשר בשימוש באנטיביוטיקה בטיפול בדלקות אזניים. ד”ר כהן סבור שבמרבית המקרים ניתן לוותר על טיפול אנטיביוטי ויש לשמור אותו רק למקרים בהם הילד סובל מאוד, חום גבוה וכד’. בשאר המקרים ניתן להסתפק בטיפול אנלגטי. כמו כן מציין ד”ר כהן שיש כיום גם טיפול ייחודי הניתן בשערי צדק של דיקור וניקוז בלייזר, הנעשה בהרדמה מקומית, כתחליף לאנטיביוטיקה.

במקרים בהם יש צורך בטיפול אנטיביוטי מאשר ד”ר כהן כי ההמלצה היא לבחור באנטיביוטיקות רחבות טווח דוגמאת מוקסיפן או אוגמנטין ללא צורך בלקיחת תרבית שכן אנטיביוטיקות אלו צפויות לכסות ולחסל עד כ-90% מהחיידקים מחוללי המחלה.

לידיעה ב”הארץ”