במאמר שפורסם בכתב העת PLoS One מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול ב- Rifaximin הפחית משמעותית את הסיכון לאנצפלופתיה כבדית בחולים עם שחמת כבד, כאשר תוארה תועלת גודלה יותר עם טיפול ממושך יותר.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי Rifaximin מומלץ כתוספת טיפול ללקטולוז למניעת הישנות אנצפלופתיה כבדית, כאשר היעילות של הטיפול הודגמה במטה-אנליזה קודמת; עם זאת, מחקרים מעטים בחנו את ההשפעה של הטיפול במניעת אנצפלופתיה כבדית.
כעת השלימו החוקרים סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים ומבוקרים שכללו חולים עם שחמת כבד בגילאי 18 שנים ומעלה. החולים טופלו ב- Rifaximin או בטיפול אחר, דוגמת דיסכרידים לא-מסיסים, תכשירים אנטיביוטיים אחרים, L-ornithine-L-aspartate או פלסבו.
התוצאים העיקריים כללו את היארעות אנצפלופתיה כבדית, תמותה מכל-סיבה ואירועים חריגים.
הסקירה כללה 12 מחקרים אקראיים ומבוקרים עם 1,939 חולים. בהשוואה להתערבויות שלא כללו Rifaximin ופלסבו, מתן Rifaximin הפחית משמעותית את היארעות אנצפלופתיה כבדית (סיכון יחסי של 0.58, p=0.000), כפי שנקבע על-בסיס נתונים מעשרה מחקרים. הטיפול ב- Rifaximin היה יעיל יותר מפלסבו (סיכון יחסי של 0.57, p=0.000), אך ההשפעות לא היו דומות לאלו של דיסכרידים לא-מסיסים.
משך טיפול ב- Rifaximin של למעלה מחודש היה יעיל יותר בהפחתת הסיכון לאנצפלופתיה כבדית (סיכון יחסי של 0.55, P=0.00).
בחולים עם היסטוריה של אנצפלופתיה כבדית בעבר, טיפול ב- Rifaximin הפחית את הסיכון להישנות בהיקף של 51%, בהשוואה להתערבויות אחרות ופלסבו (חמישה מחקרים).
בקרב חולים שעברו TIPSS, טיפול ב- Rifaximin הפחית את הסיכון לאנצפלופתיה כבדית בהיקף של 30% לעומת פלסבו.
לא תועדו הבדלים משמעותיים בשיעורי התמותה מכל-סיבה או אירועים חריגים בין הקבוצות, על-בסיס נתונים מתשעה מחקרים ושישה מחקרים, בהתאמה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי Rifaximin הינו טיפול יעיל ונסבל היטב במניעת אנצפלופתיה כבדית ועשוי לשמש כטיפול הבחירה למניעת אנצפלופתיה כבדית לאחר פרוצדורת TIPSS.
PLoS One, May 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!