מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Pediatrics עולה כי בקרב יילודים המאושפזים בתמונה של ברונכיוליטיס, מתן טיפול תומך מבוסס-ראיות משתנה באופן נרחב בין בתי חולים. החוקרים מדווחים כי למעלה מ-30% מהיילודים המאושפזים מסיבה זו לא קיבלו את הטיפול התומך המבוסס-ראיות.

מטרת המחקר הייתה לבחון את השונות בין בתי חולים ורשתות טיפול בקבלת טיפול תומך מבוסס-ראיות ליילודים המאושפזים בשל ברונכיוליטיס, כמו גם להעריך את השונות במתן טיפולים תרופתיים לא-מומלצים וצילומי חזה.

מדובר במחקר עוקבה רטרוספקטיבי, שכלל סקירת רשומות רפואיות של 3,725 יילודים מתחת לגיל שנה, שהיו בריאים קודם לכן, ואובחנו עם ברונכיוליטיס ב-38 חדרי מיון בשמונה מדינות. כל בתי החולים היו חלק מאחת משש רשתות מחקר טיפול בילדים.

החוקרים לא כללו במחקר יילודים עם אבחנה קודמת של ברונכיוליטיס חודש ומעלה לפני אירוע האינדקס, כמו גם אלו עם מצבים אחרים דוגמת מחלת ריאות קיימת או מחלת לב מולדת.

מהנתונים עלה כי 1,466 (39.4%) מבין 3,725 היילודין אושפזו. עם זאת, רק 1,023 (69.8%) יילודים מאושפזים קיבלו את הטיפול התומך מבוסס-ראיות.

השימוש בטיפול תומך מבוסס-ראיות השתנה בין בתי חולים ונע בין 20% בבריטניה ואירלנד ל-37% בארצות הברית. בנוסף, השיעורים לכל אתר נעו בין 6.1% ל-99% (חציון של 23.4%).

החוקרים זיהו מספר גורמים המנבאים טיפול תומך מבוסס-ראיות, כולל גיל (יחס סיכויים של 0.90), ריוויון חמצן (יחס סיכויים של 1.32), אפניאה (יחס סיכויים של 3.40), התייבשות (יחס סיכויים של 3.22), הזנה לקויה (יחס סיכויים של 2.11), רטרקציות של החזה (יחס סיכויים של 1.90) וקצב נשימה (יחס סיכויים של 1.16). הטיפול לא השתנה לפי רשת הטיפול.

השימוש בתרופות וצילומי חזה השתנה בין בתי חולים ובין רשתות טיפול. השימוש בלפחות תרופה אחת נע בין 2% ועד 79% מאתרי טיפול, ובין 9% ו-58% בין רשתות טיפול, כאשר שיעור צילומי חזה נעו בין 1.6%-80.8% ובין 10%-35%, בהתאמה.

החוקרים מציעים כי ייתכן וההבדלים הניכרים הללו נובעים מהבדלים בתרבות מקומית, מבנה חברתי וגישה למעקב.

Pediatrics. Published online November 28, 2017

לידיעה במדסקייפ