מחקר חדש מצא כי סדציה באמצעות dexmedetomidine לא נופלת יחסית לטיפול המועדף כיום ב- midazolam ו- propofol בשמירה על טשטוש קל-בינוני. כרקע למחקר כותבים החוקרים כי לסדציה (הרדמה/ טשטוש) ארוכת טווח עם midazolam או propofol ביחידות לטיפול נמרץ (ICU) יש תופעות לוואי חמורות.  Dexmedetomidine, אגוניסט ל- alpha-2, עשוי להוריד את משך הזמן בו יש צורך בהנשמה מכנית ולשפר את נוחות המטופלים.

מטרת המחקר היתה לקבוע את היעילות של dexmedetomidine לעומת midazolam או propofol , שניתנים בדרך כלל, בשמירה על טשטוש  , הורדת משך הזמן בו יש צורך בהנשמה מכנית ובשיפור האינטרקציה של המטופלים עם צוות האחיות המטפל. לשם כך ערכו החוקרים שני מחקרי שלב שלוש שהיו אקראיים וכפולי סמיות והתנהלו בכמה מרכזי טיפול. המחקר הראשון- MIDEX– ראשי תיבות של Midazolam  מול  Dexmedetomidine– השווה בין השתיים ביחידות טיפול נמרץ ב-44 מרכזי טיפול בתשע ערים אירופאיות. המחקר השני שכונה PRODEX – Propofol  מול Dexmedetomidine, השווה בין שתיהן ב-31 מרכזים בשש ערים אירופאיות ובשני מרכזי טיפול ברוסיה.

המשתתפים במחקר היו מטופלים ביחידות הטיפול נמרץ שקיבלו הנשמה מלאכותית ושהיו זקוקים להרדמה/טשטוש למשך יותר מ-24 שעות. לאחר ההרשמה למחקר, ההתערבות כללה חלוקה אקראית של 251 מטופלים לטיפול ב- midazolam ו-249 ל- dexmedetomidine במחקר MIDEX ו-247 ל- propofol ו-251 ל- dexmedetomidine במחקר PRODEX. המחקר כלל סדציה עם דקסמדטומידין , מידזולם או פרפולול , עם עצירות סדציה יומיות ונסיוינות לנשימה עצמאית .

החוקרים בחנו בכל אחד מהמחקרים האם dexmedetomidine היה טוב באותה מידה (כלומר, לא נחות מטיפולי הבחירה) לשליטה בטיפול ביחס לזמן ברמת הטשטוש הרצויה (במדידה של סקאלת Richmond Agitation Sedation) ועליון לטיפולים האחרים בשליטה ביחס למשך הזמן של ההנשמה המלאכותית. נקודת סיום שניוניות למחקר היתה היכולת של המטופל לתקשר את הכאב שחש (באמצעות שימוש בסקאלה אנלוגית ויזואלית (VAS)) ומשך זמן האשפוז ביחידה לטיפול נמרץ. משך הזמן של הטשטוש שהיווה יעד מחקרי  נותח לפי פרוטוקול אוכלוסיה (midazolam, n = 233,  מול  dexmedetomidine, n = 227; propofol, n = 214,  מול  dexmedetomidine, n = 223 ).

החוקרים מצאו כי יחס Dexmedetomidine ל- midazolam בזמן המטרה לטשטוש  היה 1.07 (95% CI  0.97-1.18), ויחס dexmedetomidine ל- propofol בזמן המטרה לטשטוש היה 1.00 (95% CI 0.92-1.08). משך הזמן החציוני להנשמה המלאכותית היה קצר יותר עם dexmedetomidine (123 שעות, טווח בין רבעוני (IQR) של 67-337) בהשוואה ל- midazolam (164 עות, IQR 92-380, P=0.03) אך לא שונה באופן מובהק סטטיסטית בהשוואה בין dexmedetomidine (97 שעות , IQR 45-257) מול פרופולול 118 שעות, IQR 48-327 ו-P=0.24) .

היכולת של המטופלים לתקשר מול הצוות המטפל את הכאב שחשו, כפי שנמדד באמצעות VAS, השתפר עם מתן dexmedetomidine (והוערך באמצעות השינוי במדדים מול הטיפול ב- midazolam  19.7,  95% CI 15.2-24.2 ו- P <0.001, ומול propofol, 11.2, 95% CI 6.4-15.9 , P <0.001). זמן השהות ב-ICU ובבית החולים ושיעורי התמותה היו דומים. במטופלים שקיבלו Dexmedetomidine מול midazolam נרשמו יותר מקרים של תת-לחץ דם (51/247, כ-20% מהמטופלים, מול 29/250, 11.6% מהמטופלים בהתאמה, כש- P=0.07) ויותר ברדיקרדיה (אצל 35 מתוך 247 מהמטופלים, כ-14%, מול 13/250 מהמטופלים, כ-5%, כש- P <0.001).

החוקרים מסכמים כי במטופלים שהיו תחת הנשמה מלאכותית ארוכת טווח, הטשטוש באמצעות dexmedetomidine לא היה נחות יחסית לטיפול המועדף כיום ב- midazolam ו- propofol בשמירה על טשטוש קל-בינוני. השימוש ב- Dexmedetomidine הוריד את משך הזמן של ההנשמה המלאכותית בהשוואה ל- midazolam ושיפר את היכולת של המטופלים לתקשר את כאביו לצוות המטפל בהשוואה לשני הטיפולים האחרים. עם זאת, יותר תופעות לוואי יוחסו לתרופה זו.

לתקציר המחקר

Crit Care. 2013;17(3)